אומרים שבהריון של בת מתכערים אבל יש לי בן ואני לא יודעת מזה התופעות האלה אומנם…

אם יש לי מטרנה שהיא לא פתוחה אני לא יכולה להחליף אותה בסופר ? לא הביאו לי להחליף

סיפור הלידה שלי(מי שחרדתית ממליצה לדלג) עכשיו אחרי שהכל נרגע קצת ואנחנו אחרי רוצה לשתף אתכם בלידה שהייתה לי. 10.6 מחליטים על זירוז עקב האטות חוזרות בדופק העובר.. מתחילים פרופס בצהריים. בערב כבר יש צירים חזקים, מחליטים להפסיק את הפרופס לפי פרוטוקול של 5 צירים ב10 דק. הולכת לישון קמה ב3 בלילה עם כאבים ופתיחה 4. מעבירים לחדר לידה. מתקשרת לאחותי שתבוא. בשעה 9 בבוקר..מחליטים על אפידורל ופיטוצין. ואז כל כמה שעות בודקים פתיחה, נשאר 4.. 12, בצהריים, 3 בצהריים, 5 בצהריים נשארים פיתחה 4.. מיואשת , דואגת שנגיע לקיסרי.. הדולה מגיעה בצהריים מתחילים הומאופתיה, ועיסויים לנסות להכניס את התינוק לתעלה. שוב האטות בדופק, מפסיקים פיטוצין ומחכים שהמןניטור יתייצב, שוב חוזרים לפיטוצין. וחוזר חלילה כמה פעמים. ב6 בערב נכנס רופא אחראי על חדרי לידה רואה את המוניטור ונראה שמחליט שלא יוצא מהחדר עד שהתינוק לא יוצא. מרגישה צירים רק בצד שמאל של הגוף, הרופא אומר כל ציר ללחוץ. היד שלו בתוך הגוף.שלי וביחד עם הלחיצות מורידים את הראש של התינוק למטה תוך 15 דק פיתחה 8.. אחרי עוד כמה דק פתיחה מלאה. המיילדת מחליפה אותו, אומרת לי בציר הבא לחיצה קטנה.. 3 לחיצות קטנות הראש בחוץ. ואז בציר הבא לחיצה אחת וכל הגוף בחוץ. שעה 7 בערב. איזה אושר, זה קרה! שוקלים ברוך ה 2.600 קילו של מתיקות. התרגשות, בעלי אפילו לא הספיק להגיע מרוב המהירות שזה קרה. אין תפרים. אושר צרוף.הרופאנ בודקת את התינוק, הכל בסדר הולכים להתאוששות, ומשם לחדר במחלקה. שעה 12 בלילה, אני לא מצליחה לשים את התינוק בעריסה, הוא בוכה. נרגע רק עליי. ילד שלישי אז יודעת שזה קצת מוזר. מגיעה אחות אומרת לי לקום לשירותים אמרתי לה שאני לא יכולה כי התינוק ישר בוכה אמרה לי אני אשמור עליו לכי. חוזרת מהשירותים האחות אומרת שאולי כדאי לבדוק אותו בתינוקיה.. לוקחת אותו לתינוקיה, בודקים כמה דברים, קוראים לרופאה, עושה בדיקה ומשם ישר לטיפול נמרץ. יש מדדים של זיהום. אני בשוק בוכה. מתקשרת לבעלי שיבוא. בנץיים הולכים לפגיה , הרופאה אומרת שכנראה התינוק מדבק בחיידק. לא יודעים איזה לא יודעים אם הגיע למוח. לוקחים נוזל עמוד שדרה מתחילים אנטיביוטיקה ונשאר רק להתפלל ולקוות לטוב. הולכת לישון בהלם ב2 בלילה.קמה ב5 בבוקר הולכת לתינוק. אותו מצב. חוזרת שוב ב8 בבוקר, סגן מנהל המחלקה אומר שהמצב קשה והוא בסכנת חיים. לא מפסיקה לבכות, חושבת כבר איך אני אומרת לבת שלי שאין לה אח, שאני חוזרת בידיים ריקות, מנסה לחשוב איך לסלק מהבית שלי את כל הבגדים והדברים שארגנו לתינוק. מלכים לבדיקה, בנתיים עושים אולטרסאונד מוח , נראה תקין. הבדיקות חוזרות שיש מגמה חיובית, וצריך להמשיך להתפלל. הולכת לישון. מתעוררים ב3 בלילה אזעקות.. בלאגן לא יודעים מה ומי. הולכת לפגיה שהיא לא מרחב מוגן ומתחילים להתארגן לפינוי של הפגיה למרחב מוגן. בנתיים מכינים אותי במידה ויש אזעקה לאן לקחת את התינוק שלי. הכל מפחיד לא מפסיקה לבכות.. בבוקר מעבירים את הפגיה למחרב מוגן. את היולדות למרתף. ומתחילים ימים מטורפים של אזעקות , הילדים שלי בבית עם בעלי רצים לממד של השכנים. אני בפגיה לא מפסיקה לבכות. התקפי חרדה. בשבת מעדכנים אותי שברוך ה אין דלקת קרום המוח. והאבחנה שלהם שהתינוק נדבק בחיידק שנקרא jbs. מה שמוזר הוא שעשיתי בדיקת של החיידק בשבוע 36 ויצאתי שלילית . לרופאים לא ברור איך זה קרה . המצב של התינוק מתייצב והוא נשאר בבית חולים לקבל אנטיביוטיקה להוריד למשך 10 ימים. עושים לו פיק ליין שזה פתיחת וריד עם צינורת ישר ללב. אני משתחררת אחרי כמה ימים, ומתחילים מסע של נסיעות לפגיה, שאיבות חלב, צידנית קרח. והכל תחת אזעקות והתקפי חרדה קשים. מתחילה טיפול תרופתי להתקפי חרדה אחרי שבוע מרגע שהשתחררתי משחררים את התינוק ברוך ה. ואז אני ממש בחרדה קשה. נופל בעיר שלי טיל. ואני לא בתפקוד. אחותי ואמא שלי ובעלי כולם מגעים לשמור על הילדים. אני עם תרופות הרגעה בבית. בטוחה שהולכת למות בכל רגע. וסופ העולם מגיע. מפסיקה לשאוב. מפסיקה לאכול במשך 5 ימים לא מכניסה כלום לפה. אין לי חלב. פשוט קרסתי. אחרי יומיים הפסקת אש עם איראן. מתחילים לחזור לחיים. והיום אני שבוע אחרי הברית של הקטן שהתקיימה כשהיה בן 3 שבועות. קראנו לו עדן שלום. ומקווה שיהיה לכולנו חיים שלווים מעתה. ורק בשורות טובות. תודה שקראתן❤️

צילומי גיל שנה מחפשת מישהי מנתניה יכולות להמליץ לי ?? אני לא מוצאת 😫🙏🏼

לבנות המלאות מבנינו🥰🙃❤️ מתיי יצאה לכן ממש בטן הריונית???