משתפת… אשמח לעידוד :) ב״ה ילדתי לפני שבועיים וחצי חוויה כל כך שונה ממה…

משתפת… אשמח לעידוד :) ב״ה ילדתי לפני שבועיים וחצי חוויה כל כך שונה ממה שחלמתי… עד עכשיו עוד לא לגמרי עיכלתי מה קרה שם… הייתי קרובה לשבוע 42 בלי סימנים ללידה מתקרבת, החלטנו על זירוז כי כבר לא היו הרבה מים. הלידה עצמה זה סיפור ארוך מאוד, יומיים שלמים!! עד שהגעתי לפתיחה עשר (בלון, פיטוצין, מנוחה, אפידורל ומה לא…) אבל הראש של התינוק נתקע ולא המשיך לרדת ולכן לא היה אפשר להתחיל את שלב הלחיצות. כל הרופאים כולל הרופא הבכיר של ביה״ח כבר היו מעורבים בסיפור, כולם כבר אמרו בהתחלה שזה לא נראה שהתינוק יצליח לצאת בלידה רגילה בגלל שהראש שלו נתקע בתנוחה עקומה קצת תוך כדי הצירים… אבל החליטו לתת לי סיכוי ואם נגיע לפתיחה מלאה אולי הראש שלו גם יסתדר ואיכשהו נצליח. לכן גם זה לקח כל כך הרבה זמן… אחרי ממש שעות שכלום לא זז, פתיחה מלאה ובכללי אני כבר יומיים בלידה… הסבירו לי שאין ברירה זה ממש לא מתקדם כמו שצריך וזה נגמר בקיסרי. ב״ה נולד לי הילד הכי מתוק בעולם. אני בריאה, הילד בריא ב״ה (ונס שלא חיכינו יותר כי הוא כבר התחיל להראות סימני מצוקה ומים ירקרקים…) אבל איכשהו לא מעכלת מה עברתי בכלל לידה ראשונה… בחיים לא חשבתי על ניתוח בכלל כאופציה רציתי תמיד צפופים עכשיו מבינה שצריך לחכות… בכלל אני רוצה הרבה ילדים בעז״ה אבל לא מוכנה לעבור עוד ניתוח… ובטראומה לגמרי עכשיו. איך אצליח לעבור לידה רגילה? הרופאים אמרו לי שבגלל שהגעתי לפתיחה מלאה יש לי סיכוי גדול מאוד ללדת לידות הבאות בצורה וגינלית… אבל גם פה הכל היה טוב בהתחלה… איך מתאוששים מהטראומה הזו? ובכלל גם ההתאוששות הפיזית… וואהו כמה שזה לא קל!! בקיצור זו החוויה שלי… מישהי עברה משהו דומה ויכולה להגיד לי איך היא הצליחה להרים את עצמה ולהתאושש אחרי?