איך מגלים הריון בשלבים הראשונים?

באיזה שבוע עשיתן סקירת מערכות מאוחרת ?

ואי איך אני שונאת אנשים חסרי טאקט באמת.הולכת לסופר עם הקטנה שלי באותו כיוון איתנו הולך מישהו שאני מכירה שנים נטו כי גרנו באותו אזור הוא לא מכיר אותי מתחיל לדבר איתי אומר איזה חמוד הוא אוכל את המוצץ(היא נגסה בכלל בצעצוע של ארנב)עכשיו עזבו את זה שבכללי מעצבן אותי שחושבים שהיא בן למרות שהיא עם פאקינג שמלההההה.אמרתי לו קודם כל זאת בת היא חמודה לא חמוד והיא נוגסת בארנב ולא מוצץ כי השיניים מגרדות.חשבתי בזה יגמר והוא ימשיך ללכת פתאום אומר לי תגידי אם אפשר לשאול בת כמה את אמרתי לו עוד מעט 23 ואז הוא כזה מה את נשואה,אמרתי לו לא לא נשואה,ואז הוא אומר לי אז מה זאת הבת של אחותך אמרתי לו לא זאת הבת שלי ואז הוא התחיל כזה,מה הבאת ילד בלי להיות נשואה,אמרתי כן הבאתי אותה לא נשואה ואז הוא עושה פרצוף כאילו רצחתי מישהו ואומר לי "שאי ברכה". ואיייי איזה בן אדם מעצבן וחטטן וחסר טאקט הורג אותי פשוט,אני מתעלמת מהם בדרכ אבל סתם משגע אותי.כאילו מה זה עניינך לך תחפש מי ינענע אותך יזקן מטומטם

תעודדו אותי יש לי היום אולטראסאונד אחרי שבועיים וחצי שלא עשיתי פעם אחרונה שמעתי דופק מקווה שהכל ימשיך ויהיה תקין 🙏🏼🙏🏼🙏🏼 אני מלאה בחששות (עברתי הפלה הריון קודם-בגלל שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע 6) כרגע אני בשבוע 10+

שבוע 39+2 לידה ראשונה. יש לי ביומיים האחרונים צירונים (ממש כמו כאבי מחזור כואבים) שבאים והולכים. נניח במשך חצי שעה הם סדירים ואז מפסיקים ואח״כ שוב … תוך כמה זמן זה יכול להתפתח לצירים רציניים של לידה?🤣😵‍💫

רוצה לשתף בחווית לידה שלי, לידה ראשונה. בחצות בין רביעי לחמישי שבוע שעבר הלכתי לשירותים והרגשתי שמשהו מתנדנד לי מהנרתיק. הייתי צריכה קצת למשוך וזה היה הפקק הרירי. יום לפניכן יצא לי קצת ולא היה בטוחה, ופה לא נותר מקום לספק. התחילו לי קצת כאבי מחזור אחרי זה ואחרי חצי שעה יש יצא עוד נגלה של הפקק. והכאבי מחזור שהיו עמומים טיפה התחזקו. יום לפניכן שיצא לי קצת הפקק גם היה ככה ואחרי שעה עברה. ניסיתי לישון אבל הכאב הזה למרות שלא כאב ממש, הציק לי. רציתי להדליק דוד ולהתקלח, אבל אמרתי לעצמי שזה תכף יעבור והכל יהיה בסדר. אחרי כמעט 4 שעות יצא לי עוד פקק (זו כבר נגלה רביעית) עם דם, והתחלתי להבין שהכאבי מחזור האלו כנראה צירים. אני חשבתי שזה אולי צירים אבל לא הייתי בטוחה. אומרים שברגע שיש ציר יודעים שזה ציר, אני לא ידעתי. הערתי את בעלי, אמרתי לו שאני חושבת שהתחילו לי צירים אבל אני לא בטוחה. הלכתי להתקלח, ואחרי המקלחת זה אפילו טיפה התחזק והתחלתי למדוד. התחיל מכל 5 דקות למשך 45 שניות ומהר מאוד הגיע לכל 3 וחצי דקות למשך דקה וקצת. הגענו לבית חולים לקראת שש וחצי בבוקר. אחרי מוניטור ובדיקה אמרו שבאמת יש צירים (40-60) אבל לא מספיק יחד עם פתיחה 2. הציעו להיכנס לחדר לידה לאפידורל עם פקיעת מים או להסתובב שעתיים בבית חולים ולתת לגוף להתקדם בעצמו. הלכתי על האופציה השנייה כי פחדתי שהבייבי יתקע. מתחילים להסתובב ואני עוד אומרת בנאיביות לבעלי "זה לא כזה נורא. כשמגיע ציר אני נושמת ואומרת לעצמי שזו רק דקה אחת של כאב וכבר יעבור". אחרי 1:45 חזרנו לבדיקה נוספת כי הכאבים התגברו שכבר לא הצלחתי. פתיחה 3 עם צירים בין 80-100. התחלתי לגנוח מכאבים ומהר מאוד כל ציר שבא היה משמעותית יותר חזק מהקודם, והם תמיד נשארו צפופים. בשלב כולשהו הרגשתי שאני על סף עילפון ומתחילה לאבד את כל הכוחות שלי והסכמתי להיכנס לחדר לידה עם פקיעת מים רק כי רציתי אפידורל. חיכנו שעה וחצי עד שיהיה חדר לידה פנוי. לקח הרבה זמן מהרגע שנכנסתי עד שבא רופא מרדים לתת אפידורל, ובשלב הזה הכאבים היו בשמיים, לא יכולתי לנשום רק לבכות ולצרוח. כשהגיעה הרופאה היא הכניסה לי את האפידורל בשיא של ציר. זה הדבר הכי כואב שעברתי בחיים שלי שכבר בכיתי עם נזלת. האפידורל לא השפיע ממש, גרם לי לכאב בישבן ורגל שמאל. ניסיתי להתהפך לצד כמו שאמרו וזה רק החמיר את המצב. אחרי שעה שהאפידורל לא משפיע החדירו לי מזרק שלם לא דרך הקטטר ושם כבר התחילה רגיעה. הצלחתי לנוח חצי שעה, אבל אחרי שעה לכל היותר הכאב חזר והרגשתי שוב את הצירים. נתנו לי כפתור למנת בוסט שמותר אחת ל20 דקות, והשתמשתי בו על ימין ועל שמאל בשעה 16:00 באו לפקוע לי מים עם פתיחה של 4, ועם זה שהאפידורל דהה הרגשתי לחץ אדיר בישבן שכאב לא פחות מהצירים עצמם. עד שעה 19:30 בערך אני מתתי מכאבים, עם אפידורל שלא משפיע בכלל, נתנו לי עוד מזרק בזמן הזה. היו 3 פעמים שהייתי צריכה לצלצל 3 פעמים לצוות ולקח זמן עד שהגיעו לעזור. הבנתי לבד לפי הכאב שאני שנייה מלדחוף ואמרתי שאין מצב לעבור את זה בlive וביקשתי זריקת אפידורל אחרונה. היא הייתה ממש חזקה שרגל ימין שלי נרדמה לגמרי. 5 לחיצות בהם כבר פיספסתי ציר אחד והבייבי היה בחוץ 3.800. 4 קרעים דרגה 2 ובצקות חמורות אני כותבת את זה כ6 ימים אחרי הלידה, ומדהים אותי כמה הרבה מהחוויה פשוט נמחק לי מהזיכרון. זו הייתה חוויה מאוד קשה וכואבת, ואפילו טראומתית. לא היה יחס מהצוות בכלל למעט המיילדת שבאמת תודה רבה לה. החוויה בבית חולים הייתה נוראית. הייתי כמה שעות טובות בהתאוששות כי לא היה בחור שיבוא עם אלונקה להעביר אותי למחלקה. העבירו את התינוקי שלי לתינוקיה אחרת מהמחלקה בה הייתי ולקח שעה וחצי עד שהביאו אותו אלי. היה לי ממש קשה עם ההנקה, ואפס יחס מהצוות. יועצת הנקה אחת על כל המחלקה שמתפנה אלי אחת ל4 וחצי שעות ואומרת "פשוט תניקי" לא יודעת איך, ואין לי מה, רק 2 טיפות לתת. כל פעם צריך ממש להתחנן מול האחיות בתינוקיה לקבל מנת חלב אם תרומה להאכיל את הילד כי אין לי איך להאכיל אותו, ולא רציתי תמ"ל. חוויה כוללת שאני מהווה מטרד ולא נותנת להן לעבוד. על כל 10 אנשי צוות הייתה אחת נורמלית. קיבלנו בסוף חלבון מפורק ולהשתחרר הבייתה אחרי 3 ימים היה כל כך טוב לדעת שעכשיו שאני בבית יש לי שליטה על האוכל, וכשהתינוק רעב אני יכולה לתת לו ישר בלי לחכות שעה. ברוך ה' ההנקה והשאיבה מתבוססת וכבר יוצאים לי כמויות יפות שאני מאמינה שעד סוף השבוע אוכל להניק בלבד בלי שאיבה. התאוששות פיזית עוד ארוכה לפניי. יש קשיים קצת עוד להכיר את הבייבי, להתמודד עם הבייבי בלוז, יש חצי יום רגוע וחצי יום סוער של בכי וגזים אבל אנחנו לומדים תוך כדי והכי חשוב, אסירות תודה לבעלי היקר שהיה איתי לאורך כל הדרך ולא נעלם לרגע. מתעורר איתי בלילות ולוקח פיקוד מלא ועוזר ודוחק בי ללכת לישון לנוח להתאושש ולצבור כוחות. אבא ובעל נהדר ורואים את האהבה והדאגה שיש לו כלפיי המשפחה שלנו, אני והנסיך הקטן שלנו 💙❤️