אני בשבוע 7+2 היום עשיתי אולטרסאונד והרופא אמר שהגודל לא תואם את גיל ההיריון,…

חייבת לפרוק .. אני בהריון שני בחודש שמיני יש לי ילד קטן על הספקטרום בין עוד מעט 3 , בעלי אושפז בבריאות הנפש בגלל ניסיון התאבדות (הוא פוסט טראומתי - לא מהצבא) ואני מרגישה כל כך לבד וחסרת אונים.. אני מנסה לשדר שהכל בסדר שלא ירחמו עלי אבל אין אני פשוט מרוסקת .. אתמול החלקתי על הברך ביחד עם הילד (לא נפלתי על הבטן או על הטוסיק התייעצתי עם אחות הכל בסדר) הילד לא קיבל מכה אבל ראה אותי בוכה ופשוט התחיל לבכות ביחד איתי ואמר קצת אבא אבא (זה המילים היחידים שהוא יודע להגיד ) וזה פשוט ריסק אותי ניסיתי להפסיק לבכות אבל לא יכלתי שלא שהקטן שלי בוכה ורוצה את אבא .. היה לי לילה קשוח הוא בקושי ישן התעורר ממש לפנות בוקר ועד שנרדם רק ב9 בבוקר , אני עם כאבים בברך וצריכה לתפעל את הילד עם הבית כרגיל .. ישמע ממש אנוכי מה שאומר עכשיו אבל אין לאף אחד זכות לשפוט אותי כרגע במצבי.. אני מתקשרת לבעלי כל הזמן שואלת לשלומו מביאה לו אוכל טעים לאישפוז כדי שירגיש טיפה בית אבל .. בעלי מחובר לווצאפ הכל כרגיל אבל לא מעז לשלוח לי הודעה מה שלומי איך אני מרגישה (אני בהריון בסיכון) זה כל הזמן אני צריכה להתקשר ולדאוג לו להביא לו ולהיות אמפטית כלפיו אבל הוא לא חושב שאני צריכה איזה מילה טובה שלו הוא יודע מה אני עוברת וכמה קשה לי אני פשוט מרוסקת כמה אפשר להיות בווצאפ מחובר ולא לשאול אפילו מה שלומי ולדבר פשוט עם כל העולם אבל לשכוח אותי .. הוא מנסה למען האמת קצת לתת לי הרגשה רעה עם עצמי כי הוא התנהג (ביום שניסה להתאבד) לא בסדר והייתי צריכה בגלל האגו שלו לעשות הכל לבד עם הילד אז הלכתי לגיסתי שגרה 5 דקות ממני לחצי שעה להתאוורר ולחזור והוא שלח לי כל מיני הודעות ואמרתי לו שאני רוצה כרגע קצת שקט וכן היו רמיזות על גירושים זה אחת הסיבות שהוא בלע כדורים ..( זה פשוט יותר מידי עבורי עברנו דברים בהריון הזה מאוד קשים והוא לא מתפקד בבית לא כבעל ובקושי כאבא ופשוט נתן לי להתמודד עם הכל לבד גם עם צירים בחודש שישי ומקלחת וארגון הילר לילדה לשינה בו זמנית ..) והוא מנסה להעביר את מה שהוא עובר כאשמה עלי ..לפחות ככה זה מרגיש דיי אין לי כוחות כבר אני כותבת את הפוסט הזה בדמעות אני מותשת פרקתי