אני פשוט עצובה בעלי אתמול רצה שאצא מהבית ושלא הסכמתי אמר שהוא יוצא והתחיל…

אני פשוט עצובה בעלי אתמול רצה שאצא מהבית ושלא הסכמתי אמר שהוא יוצא והתחיל להישבע שאם אני אמנע ממנו לצאת הוא נשבע שהוא מתגרש ממני לפני שחזר לבית שמעתי שהוא דיבר במסדרון לא יודעת מה הלך בשיחה אפילו.. כל השנים ביחד הוא מוכן לזרוק לפח, יש לנו ילדים קטנים ותינוק קטן שרק נולד! כל הזמן מעיר לי שלא מספיק מסודר הבית שלא נקי אני עושה מה שאני יכולה כמעט ולא ישנה בלילות, כמעט לא אוכלת, לא שותה ואומר מול כל אחד שבא אלינו כמה שאני הבן אדם ״הכי מלוכלך שיש״ . פשוט הזוי אני ילדתי לפני פחות מחודש, על הנקה מלאה וכיאלו מבחינתו הכל חייב להיעשות וזה לא משנה אם אני טועה כי גם הוא טועה ודיבר אליי לא יפה היו דברים שהוא אמר לי שאני פשוט בהלם, פגועה מאוד. אני לא שמעתי דברים כאלה בחיים.
💬60 תגובות❤️1 אהבה👍2 לייקים

תגובות (60)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 04:34
אם זה היחס אז למה להיות ביחד ?!?!?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 05:30
זה משהו חדש אחרי הלידה? או תמיד הוא היה כזה? הוא תורם לבית? למה הוא רוצה לצאת? אגב במקומך הייתי לוקחת את התינוק הקטן ויוצאת, נראה כמה טוב הוא בלהתממודד עם בית וילדים
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 06:17
אחרי לידה יכול להיות קצת מתח בזוגיות ממליצה לדבר ולנסות לפתור בנועם כששניכם רגועים
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 07:15
יפה, שישלם מזונות ושיחפש לעצמו מנקה בתשלום נוסף... אולי ככה ילמד להעריך מה יש לו בבית
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 07:19
הוא צריך לנשק את הרגליים,חצוף
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 07:20
תביאו מנקה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 13:53
ממה שכתבת וגם ענית פה לבנות את נמצא במערכת יחסים שלא טובה לך בלשון המעטה ואת נמצאת במקום קורבני שמכחיש ״אבל הוא בדרך כל בסדר.. אבל הוא לא התכוון הוא אומר לפעמים דברים סתם.. אבל מזונות לא יספיקו.. אבל לאן אני אלך..״ אז רק נקודה למחשבה- לא צריך תמיד להישאר בכוח לפעמים זה רק עושה נזק גם לך וגם לילדים שלא תמיד תוכלי לפתור.. תירוצים תמיד יש. אבל בתור נשים בוגרות ואימהות יש לנו את האחריות להסתכל לאמת בעיניים ולהבין אם המציאות שלנו היא טובה ונכונה לך ולילדים שלך או שלא, אם לא, עוזבים בלי תירוצים, הסתדרו נשים במקומות גרועים יותר לפנייך ויסתדרו גם אחרייך זה לא סוף העולם.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי8 בפברואר 2026 בשעה 14:00
עכשיו שהבנתי מי את ומה הסיפור שלך, אני חושבת שאת יותר מדי מתחשבת בו ומנסה להקל עליו בזמן שהוא לא שם שום פס על הבית שלכם בשום צורה. באיזה קטע הוא אומר לך לצאת מהבית כשהוא עצמו לא בבית ולא יודע איך נראה הילד הקטן שנולד

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

שלום, זה פוסט פריקה אבל תמיד אשמח להארה ילד בן 2.10, בן יחיד כרגע לזוג הורים נשואים דוברי שפה עברית ורוסית (רוסית בעיקר עם סבא וסבתא אחת לחודש- מבין את השפה), עדיין לא מדבר בצורה ברורה אבל כן יש מילים ומשפטים שאפשר להבין, חווה התעללות פיזית ונפשית על ידי מטפלת מגיל 4 חודשים עד 8 חודשים. עד גיל שנה וחצי לא היה יותר קשר עין, ואם היה אז לזמן מאוד קצר. נכון להיום עדיין עם מוצץ ושמיכי (רק בבית איתה), יש התקפי זעם מטורפים, קשיים חברתיים נוראיים, מרביץ לכולם, טורק דלתות, זורק כיסאות, כן אני חושבת שזה טנטרום כי בסוף הוא משתולל ורץ בכל הבית ומעיף הכל עם הידיים והרגליים אבל עדיין מחפש את המבט שלי ובודק אם אני מסתכלת או לא. אנחנו בהתפתחות הילד כבר שנה וחצי, העו״סית טוענת שאין שום סממן לאוטיזם, הקלינאית תקשורת גם היא טוענת שאין סימנים לאוטיזם אבל כן קיים עיכוב שפתי של שנה. המרפאה בעיסוק מדגישה כי המוטוריקה העדינה והגסה מושלמת וכי הוא מתקשר ומקשיב לה לאורך כל המשחק. ביקשתי פסיכולוגית, ביקשתי רופא התפתחותי, ביקשתי פסיכיאטר ובקיצור ביקשתי איבחון מלא ולא קיבלתי מענה (לא מתכוונת לוותר). בכל סיטואציה חברתית, אין בן אדם אחד שלא מעיר לי על התנהגותו (לא משתלב עם ילדים, מעדיף תמיד להתבודד, לא מוכן לשתף אחרים במשחקים, מרביץ לילדים וחוטף משחקים ובורח איתם, לא מוכן שייגעו בו, לא מחפש חום או אהבה מאף אחד, לרוב נכנס תמיד לעימותים עם כל דבר שזז, לא מוכן לקבל את המילה ״לא״, שום דבר אבל שום דבר לא משחד אותו!) בגדול אני מבינה שהילד שלי חכם ומתוחכם בצורה יוצאת דופן, יודעת שרוכש אמון מאוד מאוד לאט באנשים (ויש סיבה למה), לא סומך על אף אחד ובעיקר רוב הזמן פועל הישרדותי. אני יודעת שהבטחון שלו הוא מהשמיכה ומהמוצץ ולרוב זה מה שמרגיע אותו. תמיד אחרי התקף זעם בעלי הוא זה שמדבר איתו ומלמד אותו רגשות. הוא אומר אני כועס, אני שמח, אני עצוב. למשל, כשהוא שמח הוא רץ בכל הבית ומחרבש מלא מילים ועושה פרצופים די מוזרים אבל ככה הוא שמח ומתלהב. יכול להיות שמה שהסביבה מטפטפת לי משפיע עליי מאוד (שכן יש לו בעיה ואני לא הולכת לאנשים הנכונים וצריך לבדוק שוב) וגם יכול להיות שאין כלום ואני פשוט צריכה לשחרר ממנו ולתת לו להיות כמו שהוא. מצד אחד אנחנו קרובים לסיים את ה12 טיפולים אצל הקלינאית תקשורת וגם יש שיפור מצד שני משהו מרגיש לי לא נכון או יותר נכון לא תקין, כאילו אני לא עולה על משהו.
💬4 תגובות