חיייבתתתת לפרןקקקק בבקשהההה מי שיכולה לעזור נפשית קשה לי אני בעזרת ה שבוע 37…

תקשיבי אהובתיי.. אני סובלת מפריצות דיסק מעל 15 שנה ברמה כרונית, לפני 5 שנים ילדתמ את הבכור, בחדר לידה אמרו לי שאסןר לי אפידןרל, ואמרתי יאללההה אנרגיההה טובה, נכון זה כאב בטירוף אני זוכרת את זה עד היום, אבללל אחרכךךך שאת אחרי זה ומסתכלת על הדבר הקטן הזה שיצא ממש ממךך את אןמרת לעצמך זה שווה עולם, לגבי הורומנים..אין מה לעשות זה קיים ןאני סבלתי מאןד הייתי גרה אצל חמתי שילדתי ולא היה לי פרטיות וכל דבר קטן גרם לי לבכות, מה שאני פשוע אשנה בלידה השנייה בע"ה זה שפשוט אהיה בבית שלי נטו אשתדל כמה שפחות להיות סביבת אנשים עד שזה יעבור ואנסה כמה שיותר לעודד את עצמי כי אין מה לעשות.

תחשבי חיןבי, תסתכלי על חצי הכוס המלאה מה שניה לאחר מכן את זוכה, היכן בן הזוג בכל העניין, התמיכה, ההקשבה, חברו ת קרובות?

אל תוותרי על אפידורל.... לא יהיה כתוב על הקבר ב 120 עך ילדת על אפידורל או בלי

אל תשללי אפידורל, תהיי קשובה לעצמך תוך כדי הלידה. את לא יותר גיבורה או פחות מרגישה לידה אם את לא לוקחת אפידורל…. יש לך ילד שאת צריכה לטפל בו אחכ תחזיקי גם את זה בראש

השם ברא אפידורל בשביל שלא נכנס ללחץ כזה ,כמו שרשמו לך פה אל תחפשי להיות גיבורה איפה שלא צריך, ולמי שיש טענות על זה יכול לתבוע את הראש באסלה. אני ממש מפחדת מלידות ממש מפחדת אותי תפרים, תתפללי ותבקשי, תדליקי נרות , תסמכי על השם שהוא יוביל את הלידה כמו שצריך (גם אם את אדם פחות מאמין) לידה זה מעל הטבע ומי שמסובב אותה ואיך שהיא תראה זה הוא אז תפני לבעל הבית. כמה שפחדתי והייתי חרדתית בנוגע לקרעים מבטיחה לך הפלצתי אותם בסוף בלי קרע אחד, עם אפידורל אבל למי אכפת. ממליצה לקרוא ספרים על הדרכות ולידות טבעיות הם נותנים חשיבה חיובית ומחזקים אותך ללידה (ספר מושלם- לראות את הנולד) ההורמונים זה קשה -טריק שקיבלתי מפסיכיאטרית. תביני למה את עושה מה שאת עושה -ברגע שאת מבינה שאת עצבנית כי את הורמונלית, כועסת בוכה אוכלת סרטים וכו' ומבינה שזה מההורמונים הרבה הרבה יותר קל לך לשלוט בזה ולהפסיק. להגיד לעצמך זאת לא את וזה לא קו החשיבה שלך ומשהו פה מעוות . הרבה עבודה על נשימות עמוקות וטובות(לא כולם נושמים כמו שצריך) הרפייה, יוגה, להרגיע את הגוף והנפש לפני ואחרי הלידה כל ערב או בוקר זה משפיע לא רק לאותו רגע אלה לתקופה ארוכה אחרי