טיפים להתמודדות עם בחילות בהריון בשבוע השביעי

טוב אני מרגישה ממש לא טוב, נפשית בעיקר מאז הנישואין שלי עם בעלי, נשואים שבע שנים, דבר אחד לא היה לנו עליו הסכמה והוא אפה נגור. שנינו במקור מערים שונות. מרחק של שעה נסיעה בנינו. כשהתחתנו קנינו בית בעיר שלו שגם סביב זה היו ויכוחים אבל התפשרתי בידיעה שאפשר להשכיר את הבית. חלפו השנים, נכנסתי להריון ואז נולד לנו ילד, התחלתי בחיפושים למסגרת והבנתי עד כמה המצב קשה מאוד בעיר, ברמה שאן גנים, ואם יש אז אלו גנים שיש מהם הקלטות לא טובות והתעללות. ניסיתי בכל הכוח שלי למצוא משהוא רשמתי אפילו לשני מסגרות ואחרי לא הרבה זמן גם שם נמצאה התעללות ואפילו מאסר של אחת הגגננות (למזלי לא הכנסתי לפני שזה קרה). בגלל שלא מצאנו מסגרת אמרתי לבעלי שעוברים לעיר שלי, לאמא שלי יש גן בדיוק לגיל הזה. היינו שם שנתיים, אמא שלי עזרה לנו המון , בעלי היה רב איתי המון כי התרחק ממקום העבודה שלו ולא העריך את העזרה שהוא מקבל, ולא אהב את הבית שהשכרנו שם. אחרי כל זה, ניסיתי להכנס להריון ולא הצלחתי, עשיתי טיפולים, ותוך כדי אמרנו נעבור לגור בעיר שלו כי הילד גדל ולא ידענו אם נצליח להביא עוד אחד. חודשיים אחרי שעברו נכנסתי להריון, ואז שוב אותו סרט, לא מוצאת גנים, אמא של בעלי מבוגרת כמעט בת 70, אן כאן עוד משפחה חוץ ממנה ומאח שלו שעסוק בחייו. הכנסתי לשני מטפלות שהוקלטו ונמצאו מזניחות את הילדה שצורחת שעה ללא יח'ס, מטפלת שניה עם אלימות מילולית ואולי גם פיזית. כרגע אני במצב שמביאה את חמתי ומפחדת פחד מוות, גם כי אנחנו יודעים שקשה לה , גם כי שמעתי אותה פעם אחת מרימה עליה את הקול, וגם כי אני מפחדת שלא יקרה לה משהוא שהם יחד. כרגע הפתרון הכי טוב שמצאתי זה להביא איתה יחד אישה בת 27 סטודנטית הבעיה שהיא לא יכולה כל השבוע ואני מחפשת עוד אחת. הכי כואב לי שאני מרגישה ממש לבד, בעלי לא קטף בשום צורה, מרגישה נורא עם כל ההתעללות ששמתי אותה אצל מטפלת כל כך רעה וגרמתי לה לסבל בעצמי ( מתנחמת בזה שזה היה רק לארבע שעות) , לבעלי זה נשמע בסדר שהיא עם אמא בת השבעים שלו והיא הרימה עליה את הקול הוא אומר לי " גם את מתעצבת עליה" ואני בחיים לא צעקתי על הילדה שלי, פשוט הייתי אומרת לו שקשה לי שהיא בוכה הרבה, או אומרת לילדה בלי צעקות שדי אני עייפה. אני תמיד הפתרונות אצלי, אני מחפשת סטודנטית, אני לא ישנה בלילה מדאגה, אני מתחילה את היום בעבודה מאוחר כבר כמה חודשים יוצאת מוקדם כבר מפחדת על העבודה שלי. הוא יוצא פעמיים בשבוע להוציא אותם המסגרת בארבע וזהו. מרגישה שעשיתי טעות נוראית שהתחתנתי איתו, מה דעתכן? כל זה לא מוסיף לריחוק שנוצר בנינו לפני ואחרי הלידה, בגלל שתפסתי אותו בפורנו, ואפילו מחפש נערות ליווי כשאני בחודש תשיעי למסיבת רווקים של חבר שלו. ובכללי כל הקושי הפיזי והנפשי שלא איפשר לי באמת לתת זמן ליחסים שלנו בשום צורה. אשמח לשמוע דעות ממש מרגישה אבודה ובתחתית

שבוע 40+1, מותשת וכאובה.. שוקלת מאוד לגשת מחר לעשות סטריפינג.. באמת שרציתי להיות מאלה שיכולות לסחוב ולתת ללידה לקרות בזמן שלה אבל אני באמת עייפה. הבנתי שסטריפינג זה דיי כואב ולא תמיד מקדם לידה- אשמח לשמוע חוויות מבנות שעשו וזה עזר/לא עזר להן..