בנות אחרי לידה (סביב הלידה וחודש חודשיים שלאחריה) כמה המשפחה נוכחים בחייכם?…

בשבועיים- שלושה הראשונים אחרי הלידה היו ביקורים יחסית תכופים של המשפחה הגרעינית שלי ושל בעלי ואחר כך התדירות ירדה. כרגע מי שבעיקר בא לבקר מדי פעם אלה ההורים שלי ושלו או שאנחנו הולכים אליהם קצת. ככה זה מאפשר לי להתאוורר ולא להיות רק תקועה בבית

לגיטימי ביותר אצלי אמא באה לעזור לי כמה ימים עד הברית ואז בום נעלמו ורק בפלאפון ווידאו בהתחלה כולם מתלהבים ומהר מאוד עובר זה בסדר גמור מה שאת מרגישה גם אני הייתי ממורמרת על זה בהתחלה

אצלי לא היה גם סביב הברית. וגם כשהייתי מאושפזת… זה פשוט עצוב. ואני ממורמרת על זה כי אני אןמרת לעצמי. יש כאן תינוק חדש… אף אחד לא רוצה להכיר אותו? עזבו שניה את הלתת יד בבית כי יש לי עוד 2 ילדים בבית… ועד שבעלי חוזר מהעבודה זה רק בערב יוצא שאני בוכה מלא מתסכןל ואפילו רק אם אמא או אחות היו באים לשעה.. זה היה ככ נחמד גם להרגיש שאנחנו חשובים למישהו… וגם לדבר עם עוד מבוגר לצחוק.. להעביר את הזמן אפילו לשעה אחת … כשלי נולדו אחיינים.. הלכתי בכל הזדמנות שהייתה לי להריח ולנשק אותם ממש ככה. זה מעציב אותי מרגישה שאף אחד לא רואה אותי… יש ימים שאוכלת כריך וככה מסתיים היום איך הייתי רוצה איזה סיר של אמא…

איזה מרגשת את, חיבוק ❤️ יכול להיות שתוכלי משהו מזה להגיד לאמא שלך או לבני משפחה אחרים?

באים כמה פעמים בשבוע אני נעזרת עם הגדולים מאוד בגיסתי וההורים של בעלי (התינוק שלי בן חודש וחצי)

אצלנו גיסתי משתדלת להגיע אלינו או להזמין אותי אליב והיא עוזרת לי עם הילד אוכל מקלחות החלפות מההורים אין בכלל עזרה מנטלית רק כספית אמא שלי נפטרה אז אצלנו זה משפיע ואבא שלי דיי מרוכז בעצמו כך שמנסים לשרוד לבד כמה שאפשר

חושבת קשה קשור לכמה קרוב המשפחה גרה. ומה מצב הפניות האישית שלהם (עבודה, ילדים רגשית) אני ובעלי גרנו בצפון, המשפחה שלי מהשרון, שלו ממודיעין.

המשפחה של שנינו גרים 5 דק נסיעה מהבית שלי… 😩 באמת שיש לי סיבות להעלב