היוש 👋🏼 מעניין אותי לשמוע מה אתן חושבות על זה חמותי התקשרה לבעלי ואמרה לו…

איזה שבוע יילדתן וכמה התינוק/ת יצאו?

היי מתלבטת אם לעשות סקירה מאוחרת בכללית או לעשות פרטי תוהה כמה זה קריטי ומזה משנה אם יש המלצה לרופא בכללית אשמח לשמוע תודה רבה

פוסט פריקה... אתמול קרה לי מקרה שקצת זעזע אותי ואני לא מצליחה לשחרר ממנו. הייתי בהופעה, אליה הלכתי עם חברה (ובשביל החברה בעיקר, פחות עניין אותי) היינו שם וכשהתחילה ההופעה כולם נעמדו ליד הבמה וגם אני וחברה שלי. אבל 'הופרדנו' והייתי שורה מאחוריה. כשמישהי לא נתנה לי לעבור, עברתי מסביב... כשהיא ראתה שעקפתי, כי רציתי להיות עם חברה שלי שבעיקר בשבילה הגעתי, היא התעצבנה וקראה לי 'בת ז***'. הכל טוב ויפה, נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה. התגובה שלי הייתה 'אני רוצה להיות עם חברה שלי ואני בכלל לא מסתירה לך...' (עמדתי לידה לא מלפניה, ממש לא הפרעתי לה). היא ניסתה להדוף אותי אחורה ואמרתי לה שתיזהר כי אני בהריון (שבוע 14, יצאה בטן קטנטנה). . אז התחיל הגועל... היא אמרה לי שאיזה מן אמא אני שבאה ככה בהריון וזה... גם זה לא הזיז לי. למה אם אנ יבהריון אני צריכה להתנזר מחיי בילוי ופנאי? היא דחפה אותי (על אף שידעה שאני בהריון), גם לא הפריע לי. אבל אז הגיע החלק שלא משחרר אותי שמהדהד לי בראש ואני לא מצליחה לשחרר ממנו 'אמן שתצאי בידיים לא מלאות'...... התחלתי לבכות את חיי... לא הגבתי לה ולא עשיתי כלום כי לא ידעתי מה היא מסוגלת לעשות והעדפתי שלא... אבל זה משהו ככ אישי להגיד... ככ קשה... זה איחול יותר קשה מלהגיד לי 'אמן תמותי'. בכיתי לפרקים, בכיתי ואז עבר ואז שוב בכיתי ואז עבר במשך משהו כמו חצי שעה. אני יודעת מה תגידו לי עליה, וכמה אני לא צריכה להתייחס... אבל משום מה, זה מהדהד לי... ומרגישה שזה יהדהד לי עד הלידה ואחריה זה לא עוזב אותי, וגורם לי לבכות כל פעם שנזכרת בזה...