בעלי בן אדם קצת לא אסרטיבי. זה משהו שבהתחלה הייתי רואה כטוב לב, אבל עכשיו זה ממש התחלף ונעשה לי קשה. דיברתי איתו על זה כמה פעמים שזה מעייף אותי כל הזמן לבקש ממנו ולכוון אותו לעשות דברים ושאין לו את המחשבה לעשות אותם לבד. וגם הרבה פעמים הוא מרגיש ״לא נעים״. נגיד אחרי הלידה שלי כל הזמן הייתי צריכה לבקש ממנו ללכת להביא דברים, למה צריך לבקש ממך כל הזמן ללכת להביא מטרנה? כאילו תחשוב על זה לבד. או שהוא מרגיש לא נעים ללכת כל חצי שעה לבקש, כאילו למה אתה חושב שלאחיות מעניין אם ביקשת כבר? יצאנו מהבית חולים במוצש, גיליתי שהוא החנה את הרכב בחוץ!!!! וגם לא יודע באמת איך לתפעל את הדונה למרות שהיא הייתה לו ברכב כבר שבוע. אני מתוסכלת כי באמת דיברתי איתו על זה כבר מספר פעמים אבל כנראה שזה האופי הטבעי שלו, ואני על סף ייאוש. הוא באמת בן אדם טוב ואני חושבת שגם אבא טוב, הוא ממש אוהב את הילדה ודואג לה אבל אין לו את המחשבה מעבר. השאלה אם זה כל הגברים ככה?