בעלי ואני לא במצב טוב המשפחה שלו לא אוהבת אותי, אף פעם לא אהבו ואנחנו מעל עשור יחד. קרו הרבה דברים בשנה האחרונה, המשפחה שלו חצתה כל גבול אפשרי והוא ישב בצד כי ככה הוא תמיד. הוא תמיד אומר להם שהוא בצד שלי כי אני לא מלכלכת עליהם והם מלכלכים עליי ממציאים משקרים, פותחים דיונים עליי דברים הזויים. אני לא מספרת עכשיו את כל הסיפור זה ארוך ואין לי כוח אבל בגדול אין לי יותר אמונה בו. הוא פגע בי מאוד שנתן להם פגוע בי ככה. אני שתקתי וסלחתי כל פעם בשבילו כי אמא שלו ישר מחליטה לנתק קשר כשיש ריב ולא רציתי שהוא ינתק קשר עם המשפחה שלו בגללי. כרגע הם בנתק, תשאלו אותי למה? כי אמא שלו עברה כל גבול אפשרי והיא לא יודעת איך לצאת מזה רק נותנת לזמן לעבור כמו שהיא תמיד עושה רק שהפעם הוא נחוש שהיא צריכה לבקש סליחה ושזה לא יקרה יותר (היא רצתה שאני אבקש סליחה על משהו שלא עשיתי, משם הסליחות בכלל התחילו… לא משנה). בקיצור, הנישואים שלנו לא במצב טוב עברה שנה והוא הבטיח לי שהוא יתקן מה שהוא עשה (בפועל הם עשו והוא נתן לדברים לקרות והתעורר מאוחר מדי). עכשיו נתק זה לא פיתרון כמו שאמרתי ובגלל שהם בנתק הוא כאילו לא פותר כלום ולא מתקן כלום. אני המרשעת הגדולה שמספרים עליה שקרים בחוץ ובבית הפרטי שלי בעלי לא עוזר. הוא אכזב אותי מאוד. קרו 3 אירועים משמעותיים בחיים שלי בשנה האחרונה והוא לא היה שם בשבילי באמת. בנוסף לעניין עם המשפחה שלו כן? אהבתי אותו כל כך עד שספגתי את התיק הזה שהוא מביא איתו (המשפחה שלו) ובגלל שאני כל כך פגועה כל דבר שובר אותי. הוא כן עושה כביסות (אני היחידה שתמיד נתקעת בלי בגדים) וכן מוריד את הפח אשפה ונותן יד בכלים. אני באמת מודה לו על זה, אבל הוא צריך היה לעשות מעבר. אתן לא יודעות את הסיפור אבל הוא ממש פגע בי, עשה יחד איתם את המניפולציות עליי, נעשו דברים מאחורי הגב שלי ונלקחה ממני הזכות בתור אמא לתינוקת חדשה… אנחנו לא מצליחים לצאת מזה. כל כך כואב לי, ביקשתי ממנו לעזוב את הבית. אנחנו לא מסתדרים, אני גם לא רואה איך טיפול יעזור כי הוא צריך לתקן את זה. ואם אין לו אפשרות כזאת אז לפצות על מה שעשה. יש דברים שאני לא אוכל להחזיר וההשלכות יחיו בי לנצח, הוא צריך להתאמץ כדי שיהיה לי טוב איתו והוא לא עושה את זה. אני מתעוררת לילדה בלילה לבד, אוכל וכו הכל אני צריכה לדאוג, בשישי שבת הוא ישן צהריים ואני מארגנת את הבית… ואני הכי בן אדם שאוהב לתת ולעשות, אבל אני ברע ובתקופה הכי קשה שלי, האיש שלי, הבן אדם שהייתי עושה בשבילו הכל כולל הכל, לא שם כדי להרים אותי. אני פגועה עד עמקי נשמתי. והכי עצוב לי שהבאתי ילדה לבית מפורק. לא דמיינתי שהמשפחה שלו תצליח להרוס אותנו. כל מי שהכיר אותנו שלא קשור למשפחה שלו תמיד אמר שהוא ואני זה לנצח. היינו טים. זה היה כל כך ברור לכולם ולנו. איזה קשה זה בנות. אני מקווה שלא הרסתי לתינוקת שלי את החיים כבר בגיל הזה. קשה לגדול בבית הרוס 💔 וכן אני יודעת שיש גרוע יותר ולצערי ראיתי את הגרוע יותר עם אנשים קרובים אליי ( לא קשור אליי) ועדיין, זה הכאב שלי.