משתמשת פורטי24 בינואר 2026 בשעה 15:02
משהו אישי אבל אשמח לדעת אם זה רלוונטי לאחרות. נשים בהריון עם יחסים מורכבים עם אמא שלהן, איך אתן מסתדרות גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית בזמן רגיש כזה? היא לא תמיד עושה לי רגוע בסיטואציות מסוימות אז בהריון נהייתי אקסטרה רגישה לנושא ולא סיפרתי לה כל דבר, היא לא תמיד זכרה שהייתי בבדיקות חשובות למשל וזה קצת העליב אותי כי חמותי כי זוכרת ושולחת הודעות וכו', אני לא יודעת אם אני רוצה או לא רוצה אותה בחדר לידה, לא באמת יודעת עד כמה היא תעזור לי בהתחלה, מבחינה רגשית ונפשית היא לא באמת ממלאת אותי בתחושת בטחון או תמיכה אז מראש אני מרגישה סופר לבד כי אין הרבה נשים סביבי במשפחה שאני יכולה ללמוד מהן או שיחזקו אותי כשקשה. היא אמא טובה ועוזרת כמה שהיא יכולה ורוצה אך היא לא חמה כ"כ או מרימה, גם בהריון כשהתלוננתי קצת כדי לפרוק שקשה לי נתקלתי בתגובה "חכי לחודש 8, 9". יש מצב אני מאוד רגישה ומחפשת אותה במקום להסתכל על הדברים הטובים בה כי זה לא שהיא לא עושה איתי כלום ולא קנתה לי הרבה דברים ולא מתעניינת, ואולי אני שמה עליה יותר מדי ציפיות ילדותיות כי זה הריון ראשון...הרבה מזה נובע ממה שאני מדמיינת בראש שלי הריוניות אחרות עם אמהות שלהן ופנטזיה על תמיכה אמהית מושלמת אבל יכול להיות שאני פשוט לא רואה את המציאות נכון וחרדתית לקראת הלידה והשינוי שאני משליכה הכל עליה. גם לכן יוצא בתקופה הזו להזכר או להסתכל הרבה על ההורים ואיך שגדלתן, ובפרט על היחסים עם אמא?
💬12 תגובות
