האם יחסים יכולים לעורר צירים בשבוע 40?

בזוגיות 4 שנים. הורים לילד בן שנתיים ו7. תמיד היו לנו בעיות בתקשורת אבל עכשיו לאור הקשיים שהחיים מביאים עיתם, הם מתעצמים. אני בחובות כלכליים לבנקים שמשפיעים גם על המצב הכלכלי שלו. אבא שלו נפטר לפני חצי שנה. אין לנו עזרה מהמשפחות. אנחנו כל הזמן עייפים, מותשים, כועסים, פגועים אחת מהשנייה. אין לנן כסף לטיפול זוגי ואין לנו זמן לפנות לעצמינו. יש לי דום נשימה בשינה וזה עושה אותי עייפה כל הזמן כי אין לי כסף לקנות מכשיר סי פאפ ואני כבר ב20:00 מתרסקת למיטה. הוא מתלונן שאני לא עושה מספיק בבית, אני טוענת שהוא לא רואה את כל מה שאני כן עושה (2 עבודות, בירוקרטיה שקשורה למצב הבריאותי של הבן שלנו, ללכת לרופאים, לקבוע תורים, לריב עם אנשים בשביל לקבל תורים כמה שיותר מהר, במקביל לטפל בניירת שקשורה לענייני חדלות הפירעון שלי) אנחנו חוזרים הביתה עם הלשון בחוץ. ועכשיו, בנוסף להכל הבן שלנו מתעורר כל לילה בצרחות ואי אפשר להרגיע אותו במשך שעה שלמה כי הוא פשוט לא מזהה אותנו. 2 רופאים אמרו שמדובר בביעותי לילה, והרופא השלישי העלה את מה שחששתי ממנו - אפילפסיה(התופעות ממשיכות גם יום לאחר הלילה הנוראי שאנחנו עוברים כמעט כל יום). תוסיפו לזה מאניה דפרסיה שלי, adhd ונטייה להתמכרויות(נקייה מזה 5 שנים ממשני תודעה כולל אלכוהול אך החלפתי התמכרות לשופינג) מה עושים? במה מטפלים קודם? המצב הנפשי של שנינו מדרדר, הזוגיות קורסת, החרדות אצל שנינו מתעצמות, חוסר סבלנות נוראי בבית, אווירה של כלא ותסכול. אני לא יודעת מאיפה להתחיל, מה הכלים ואם יש לי בכלל את הכוחות הנפשיים להתמודד.