חייבת לפרוק ולראות אם יש עוד כמוני ואולי לקבל פרספקטיבה חדשה.. יש לי תינוק בן 4 וחצי חודשים, אנחנו בשיא הקפיצת גדילה המזעזעת הזו והוא התחיל גם עם השיניים. תמיד הייתי אדם שמסתדר לבד, לא אוהבת לבקש עזרה. בעיר שלנו יש את אמא שלי המקסימה אבל היא לא אישה בריאה ופיזית מאוד קשה לה לטפל בתינוק אז אי אפשר ויש את חמתי.. היא אישה מורכבת מאוד, יש לי אליה אהבה וחמלה אבל מאוד קשה לי איתה. הכל אצלה מניפולציות ותחרות ומאז שהוא נולד היו כל כך הרבה קטעים איתה שפשוט גרמו לי להיחסם לעזרה ממנה עוד יותר. מרגיש לי שהיא רוצה לעזור כדי להרגיש טוב עם עצמה, כדי לספר לכולם שהיא סבתא עוזרת ומעורבת זה לא מרגיש שהיא רוצה להקל עליי היא פשוט רוצה להיות עם הילד ולטפח לעצמה את האגו. נגיד היא גילתה שאמא שלי עזרה עם כביסה או הביאה אוכל היא עושה לנו פרצופים, נעלבת, עושה לאמא שלי פרצופים ואז מתעקשת להכין לנו כמויות של אוכל רק כדי להשוות זה פשוט מעצבן וזו רק דוגמא אחת. בעלי כל הזמן אומר לי שאני צריכה "לשחרר" ולתת לה לעזור עם התינוק ולא באלי!!! לא יכולה להסביר לא רוצה את העזרה שלה. אני יודעת שאולי זה מפגר ואני סתם מתעקשת אבל היא פשוט קשה לי ואין לא מצליחה, מאוד קשה איתו עכשיו ובעלי מתבאס מזה שהרבה נופל עליו ואני מתה להצליח לשחרר ולא מצליחה. גם כל הזמן היא לוחצת ולוחצת, ויצא כבר שהיא באה מכינה לעצמה כוס קפה כשהמטבח מלא כלים או רואה שהוצאתי את השואב ולא הספקתי וזה לא מספיק נוצץ בשבילה כנראה. אני מרגישה שזה גם טינה ומטען שיש לי עליה ואני לא יודעת איך לשחרר את זה.