תגידו לי אם אני מגזימה או לא- כשילדתי היינו גרים ליד החמים שלי הם אף פעם לא עזרו עם הילדה, לא התעניינו, תמיד כל האנרגיות שלהם היו מושקעות בנכדים האחרים שלהם ברמת ה24/7 עם הנכדים ותמיד הילדה שלי הייתה עניין של פעם ב ..אצלם גם שממש היינו צריכים מהם עזרה עם הילדה לא היינו מקבלים כי תמיד היה משהו אחר לעשות. ככה במשך שנתיים. לאחרונה עברנו לגור ליד ההורים שלי גם במעבר- שום עזרה, שום התעניינות רק תלונות שזה רחוק (רבע שעה עד חצי שעה נסיעה מהם לכיוון) עכשיו לחמתי קפץ לראש לאחרונה שהיא רוצה לראות את הילדה שלי יותר מפעם אחת בשבוע ושהיא רוצה לקחת אותה פעם בשבוע מהגן אליה עכשיו- עם כל הכבוד- 1. למה עכשיו התעוררת? איפה היית בשנתיים הראשונות שהייתי צריכה באמת באמת עזרה ? 2. לי עכשיו זה ממש לא נוח שתאסוף אותה מהגן כי זה אומר שאני צריכה אחרי עבודה לנסוע עד לחמתי בשעות של הפקקים לאסוף את הילדה בערב מה גם שאני רוצה בעצמי להיות עם הילדה שלי אחרי העבודה 3. ברור לי שזה לא יהיה היא והילדה אחד על אחד אלא עם הנכדים האחרים וזה בעייתי כי הם גדולים יותר מהבת שלי וכשהם נמצאים לא שמים לב לילדה ואז שוב עולה השאלה- אז בשביל מה? אמרתי לבעלי שהיא תמיד מוזמנת לבוא אלינו ולשחק עם הילדה ולהיות איתה והיא טוענת שאצלה יותר נוח לה אבל לי ממש ממש לא. אני גם לא רגועה שהילדה אצלה בלי השגחה שלי או של בעלי. אני מנסה לשמור על שלום בית אבל לא מוכנה להתפשר יותר על הרוגע שלי והנוחות שלי בגלל שעכשיו שאני כבר לא צריכה את עזרתה היא נזכרה שיש לה עוד נכדה. מה אתן אומרות?