שבוע 32..גם אתן מרגישות מאוד...לבד בכל התהליך? כאילו כולם מסביב שמחים וזורמים (כולל אמהות או הריוניות אחרות שאני נתקלת בהן בחוץ שנראות הכי רגועות בעולם?) זה הריון ראשון שלי, נהייתי הרבה יותר רגישה ובוכייה בזמן האחרון, במיוחד עם התחלת ההכנות וקנייה של דברים. אין לי המון חברות ואפילו שיש לי בן זוג מקסים, ותמיכה בסיסית ואני כן הולכת לשיחות, אני מרגישה מאוד בודדה. חוששת מהלידה ויותר חוששת מאיך להיות עם התינוק והשינוי. חוסר שינה זה משהו שמאוד מלחיץ אותי כי אני סובלת מכאבי גוף וכאבי גב חזקים בכללי אז המחשבה על הנקה מבעיתה אותי למרות שאני מאוד רוצה. התחלתי לפקפק בעצמי ובכוחות שלי וביכולות שלי ..אני מכינה את התיק לידה או קונה דברים לתינוק ומרגישה הכי קלולס בעולם ...אפילו שאני הולכת לכנסים ועושה קורס הכנה ללידה או סדנת הנקה, אני מראש חוששת שלא אצליח או לא אזכור. תמיד הייתי קצת הססנית ודאגנית ובעיקר צריכה להרגיש מאוד מוכנה (!) כדי להתחיל משהו במקום לסמוך על עצמי ולהיות שמחה מהדרך וברור לי שבמקרה כזה זה לא אפשרי, אבל תהיתי אם אני לבד בחוייה הזו והאם זה "הגיוני" לבכות עם עצמך ולאו דווקא להתרגש מאוד לקראת לידה כמו שאני מדמיינת שבראש שלי נשים אחרות חוות את זה.