אני מתחרפנת מבנות כאן , מבקשות דעה על מקרה מסויים ומצפות שכולן יהיו בעדן…

בנות שבוע 15 ב״ה כבר 3 שבועות אני סובלת מכאבים בצד ימין בגב בירך וברגל כל פעם שאני קמה כואב לי ברמות מישהי חוותה את זה ?

אני כ''כ חייבת לפרוק , ואני קצת חוששת כי אני יודעת שזה לא המקום שכל אחת תדע להכיל ולקבל את מה שאני אגיד... ואחרות גם אולי ישפטו אותי ויגידו שאני חסרת הכרת הטוב לבורא עולם... אבל עדיין החלטתי בשביל לקבל קצת מענה, קצת אכפתיות, אשתף. אני עם חמישה צפופים בבית, ושאני אומרת צפופים אני מתכוונת לזה. הגדול בן 5 וקצת. אני נקלטתי פעמיים עם מניעה והפעם לקחתי 2 מניעה ביחד. (הייתי לקראת התקן , היה לי תור) וחכיתי לווסת.... כדי ללכת לעשות את ההתקן , שכבר שילמתי מקדמה וזה אצל רופא בכיר במרכז הארץ וכבר הכנתי את עצמי נפשית. ו..... הווסת לא מגיעה. אני לא עושה בדיקה מהפחד...עוברים ימים ובעלי הולך וקונה בעצמו מחליט שחייב לפחות לדעת מה קורה. נבדקתי, והינה אני שוב בהריון. תבינו , ההריונות שלי קלים, ברמה שלא מורגשים כמובן מלבד חודש תשיעי שהכל כזה מסורבל ולא נוח והסחיבה .. אבל מה שבאמת קשה לנו , זה הגידול ילדים, זה היחס הזה שאת לא מצליחה לתת לכולם.. אם את הבכור הרמתי 100 פעם ביום, את החמישית אני מרימה אולי 6 פעמים ביום וזה מוריד לי. מוריד לי בתור אמא.. ושלא נדבר על הרגשות אשם ... שלא נדבר על כמה מרגיש לי שמהצד כואב לי שהיא הילדה שלי אפילו שתמיד אני מכניסה לעצמי לראש משפט שאמרו לי כדי להתנחם, שלפני שתינוק יורד לעולם הוא בוחר לאיזו משפחה להיוולד.. אבל עכשיו? מה יהיה ? מה נעשה? האופציה של הפלה לא באה בחשבון. עשיתי שאלת רב , כדי האמת להבין מה הרב חושב על זה.. והוא אמר שקושי לא גודל , אלא מתחלק. אבל אני נשאבת לעצבות שכזו. יש לכן דרך להרים אותי ? לתת לי תחושה שהכל יעבור ? יש כאן מישהי שאולי מכירה סיפור שכזה?...