פורקת לעצמי. למה לעזעזל אישה אחרי לידה צריכה להתחנן שיכינו לה ארוחות בוקר ? ארוחות צהריים? משהוווו לאכול אוכל בריא ומזין. הגוף עדיין לא חזר לעצמו. וכבר מצפים שאעשה כל דבר אפשרי. בוכה ימים ולילות לא ישנה בכלל. מכניסה את הדמעות עמוק לתוך ליבי. לא משתפת כי אין את מי. עוד חודש אני רוצה לעשות מסיבת חלאקה לבן שלי וגם בריתה על הדרך. עוד חודשיים צריכה לעבור דירה ובעלי לא רוצה איפה שאני רוצה. איך מתמודדים ?? עצות התקבלו בברכה. כולם אומרים שאני לא לבד וכל מי שאני מדברת איתו אומר שיש עמותות של עזרה אבל זה לא באמת עוזר. כי העמותות האלה רוצות כל מיני מסמכים ואין לי ראש להביא את זה בכלל. לא מסוגלת להתעסק עם כלום. מרגישה שכל העולם שלי מתהפך. איך עוברים את זה? לא מצליחה להתרומם. אפילו בעלי לא מבין אותי כי אני לא מצליחה לשתף אותו.