וואו איזו שאלה שנגעה לי בנקודה הרגישה. הפסקתי 3 חודשים לפני שנכנסתי להריון בפועל, כי רציתי להתרגל להיות בלי אחרי שאני עשור עם קונצרטה. היה לי קשה מאוד. התקפי חרדה, קושי להחזיק יום עבודה (במקום לצאת מהמשרד ב 19 הייתי יוצאת בין 13-16). כל יום ניסיתי למשוך עוד קצת במשרד. היו ימים שטיפסתי על קירות, היו ימים טובים יותר. התפוקה שלי ירדה, הביצועים ירדו ללא ספק. אבל כל יום שהצלחתי היה ניצחון קטן. כשהייתי בהיריון היה לי יותר קל כי כבר היה לי בראש שאני לא יכולה לקחת וזהו (התייעצתי עם נוירולוגית שאמרה לי שאסור בפירוש וגם לא תחליפים!). המלחמה האמיתית הייתה לפני. ילדתי לפני 3.4 שנים, מאז היו פעמים בודדות שלקחתי את הכדור הזה. התקופה של הגמילה הייתה תקופה קשה מאוד עבורי ואפילו טראומתית קצת. כל כך טראומתית שאני לא מסוגלת לחשוב על לקחת אותו שוב. סיגלתי לעצמי כל מיני הרגלים- כותבת הכל במחברת, שולחת לעצמי מיילים, שמה תזכורות לטפל במשימות שבוע מראש כדי שלא יתפספסו. קשה לי מאוד גם בסופי שבוע שאני מרגישה את הקושי והחוסר אבל האלטרנטיבה עדיפה! שיהיה לך בהצלחה ואני מאחלת לך שהגמילה הזו תעבור בקלות ובמהירות (וזו ממש גמילה מנרקוטיקה, כאבי ראש, קריז, חרדה, בכי -הכל!). 🙏🏼❤️

אני לקחתי בגלל שאני עושה תואר הפסקתי איך שגיליתי על ההיריון ועם זה הפסקתי גם את הלימודים הגוף הרגיש תלות קשה בכדור לא מצאתי תחליף טבעי שאפשר בהיריון היה לא פשוט בכלל