היי יקירות. אובדת עצות.. אפשר להגיד אפילו עצובה. בחיי.... אשמח לעצות או מה הייתן עושות... אנסה לקצר ולא לחפור: שסיפרנו בתחילת ההריון להורים של בעלי ואחותו היו תגובות לא ככ נעימות, לא צריך להביא עוד ילד לעולם כזה רע, גם ככה יש קשיים עם הילדים (ברוך השם זה הריון רביעי).. בלב הרגשנו שההריון הזה לא רצוי מבחינתם. רק הערות... לא התקשרו אפילו לשאול לשלומי או להתעניין בהריון בכלל. ששיתפתי את חמותי על זה שאני רוצה עוגה לגילוי מין העובר היא צחקה כסה ואמרה שזה מיותר וזה שטויות וכו.. ולא לספר עכשיו שזה מוקדם (כמעט 15, אבל סורי זו בחירה שלנו...). בקיצור לא נתנה תחושה נעימה. בחרנו לספר לילדים בצורת משחק, עשינו להם חבילה עוברת וה"פרס" היה מוצץ. לקח להם כמה רגעים אבל הבינו והיה מרגש ממש!! בעלי החליט לשלוח את הסרטון הזה לדודות שלו ובכך לשתף על ההריון... מפה לשם השבוע הזמנו את המשפחה שלי (הרי הם לא התעניינו, צחקו אפילו על הרעיון של גילוי מין דרך עוגה...) ולא הזמנו אותם. בקיצור יצא מצב שהם נעלבו מאיתנו, כוסעים מאוד וכל הבוקר קיבלתי הודעות נעצה מגיסתי שאנחנו לא בסדר. התאפקתי לא לענות לה. כל כך נפגעתי מהתגובות שלה שסיפרנו על ההריון.. למה קשה להגיד פשוט מזל טוב, בשעה טובה . לפעמים בן אדם מספר לך משהו רק כדי שתגיד מילה טובה וזהו. ההערות מיותרות לגמרי. זהו.. יצא מצב לא נעים כל אחד נעלב מהשני. והאמת? קצת נשבר לי להיפגע מהם כי זו לא פעם ראשונה!!! גם בנושאים אחרים . ואז שאנחנו אומרים שנפגענו או מנסים לפתוח את זה יש אמירות של "די תתבגרו כבר" או.. "אי אפשר לדבר אתכם אתם נעלבים..." סליחה אבל זה קצת אומר דרשני לא? השאלה אם אני מגזימה ואמוציונלית? או שבאמת זה צודק להיפגע מהם וזכותנו לקחת צעד אחורה... מה הייתן עושות? (ניסינו מליון פעם לנהל שיח על הדברים האלה אין שיפור)