אוף בנות אני בדיכאון אני שבוע 20 התחלתי את ההריון במשקל 46 והיום אני שוקלת כבר 58 קשה לי עם זה ממש וגם סובלת מכאבים אז בקושי יכולה לעשות פעילות גופנית.. בעיקר קשה לי עם תגובות מהסביבה.. רוב האנשים אומרים לי שלא שמים לב ואפילו עדיין לא רואים שאני בהריון (למרות שנהייתה לי בטן עגולה אבל יש 2 אנשים בעבודה חסרי טאקט אחת שכל הזמן אומרת לי בצחוק את שמנדוזה בדוק יש לך בת ודברים בסגנון ועוד אחד שאומר לי שאני ממינה מהר מדי ולא צריכה לאכול בשביל שניים ובקצב הזה אעלה 30 קילו ואומר לי תרגעי עם האוכל.. כבר לא בא לי לצאת מהבית יש לציין גם שאני נלחמת עם הפרעות אכילה אז משתדלת לאפשר לעצמי ולתינוק ולא להיכנס למצב שאני שמה לב לזה יותר מדי אבל גם בימים שאני אוכלת מעט אני עדיין עולה כנראה כי כבר דפקתי את הגוף שלי והוא רגיל לא לאכול... קשה לי ורע לי זה כבר משפיע לי על הנפש לא בא לי לבוא לעבודה. היום כשהוא אמר לי את זה נחנקתי משמעות בלב כי לא יכולתי לבכות חייבת לציין שיש הרבה תגובות מנגד שיפה לי ככה או שמרוב שהייתי קטנה לא כזה רואים שעליתי אבל אני שומעת רק את השני אנשים האלה שיורדים עליי וזה עושה לי רע בנשמה... העלייה שלי באמת קיצונית? זה מהיר מדי? כמה עליתי עד שבוע 20? אולי אני באמת צריכה להתעורר על עצמי

אני ובעלי רבנו וצעקנו אחד על השנייה על כמה דברים שכל אחד התעצבן בשבת. הילדה בת שנה הייתה נוכחת לסיטואציה עד כזה זה נורא? אני אוכלת את הלב שלי שזה קרה מולה כי אנחנו משתדלים ברגעים של עצבים לדבר ולריב אחרי שהיא ישנה. עכשיו אני שוכבת לידה במיטה והיא מנסה להירדם אבל נראה לי שהיא בשוק מהצעקות. אני סתם אוכלת סרטים? עד כמה זה נורא?