בגדול, כל מתקפת הורמונים שמשתוללת בתוכך כרגע היא נשמעת הגיונית עד בערך כחודש פלוס מינוס לאחר הלידה גם אחרי זה יש מלא הורמונים שמשתוללים אבל החודש הראשון זה הפיצוץ הורמונים האמיתי איך את עם הבייבי? מרגישה שאת מצליחה להתחבר? מוצאת רגעים של הנאה? את מצליחה לחייך מדי פעם? אפילו לרגע קטן?

ילד ראשון?

היום בדיוק דיברתי על זה עם האחות טיפת חלב, ילדתי לפני חודש ובשאלון שנהוג להעביר יצא לי ציון גבולי לדיכאון אחרי לידה וקצת צחקקתי.. ילד ראשון, את מלאה בהורמונים ומנסה ללמוד איך לחיות עם תינוק קטן שלומד בעצמו איך לחיות, זה מפחיד! תוסיפי לזה את ההבנה שהחיים משתנים מקצה לקצה ולא יחזרו יותר להיות אותו דבר, לילות בלי שינה והתהייה אם ומתי יהיה אפשר לישון שוב כמו שצריך אז למי יש כח לראות ככה אנשים? אבל מצד שני איזה כיף שיש למי להתלונן???? כל זהה הכי נורמלי בעולם להרגיש! וזה יעבור כשהכל ישתפר.. גם אצלי וגם אצלך אני בטוחה!!! טיפ ממני, אני מכריחה את עצמי כן להזמין אלי חברים וכן לצאת איתו החוצה כשיש מזג אוויר נחמד אפילו רק לקנות מטרנה וזה תמיד מפחיד אותי בהתחלה אבל בדיעבד נחמד ומשחרר

אני חוויתי ... תקופה לא פשוטה בכלל עברתי! לא ילאה אותך בתיאורים ... אבל אלו תחושות הרבה יותר קקות ממה שאת מתארת