מה הייתן עושות במקומי? התחלתי לעבוד אצל מישהו כיצרנית קינוחים – עם המתכונים שלי, הידע שלי והניסיון שלי. מההתחלה הוא אמר לי ששם אני “אתפתח”, שישלבו אותי בעסק שלו, שאכנס לקבוצת הוואטסאפ של העסק, ושזה שיתוף פעולה ולא סתם עבודה. הבאתי לו חוזה לחתימה – עברו כבר חודשיים וחצי והוא עדיין מורח: “אין לי זמן”, “אחתום כשאתפנה”. הוא הציע שאשתתף בצילומים לפרסומות כניצבת, הסכמתי, אפילו הלכתי לעשות גבות בשביל זה – ויומיים אחרי אני מגלה שהוא עשה צילומים חדשים בלי לעדכן אותי בכלל. אמר לי שבהתחלה שאני לא אצטרך לשטוף רצפה – בשבוע הראשון באמת הייתה מנקה, ואז היא נעלמה ומצאתי את עצמי שוטפת רצפות. מהיום הראשון אמרתי שיש לי ילדה במעון, ואם יש חגים או ימים שהיא חייבת להישאר בבית – אני לא אגיע. היה לה יום חופש אחד בחנוכה – והוא אמר לי שאני צריכה “להשלים” את היום הזה. הוא גם זרק לי פעם שאני “עולה לו יקר” ושבשום מקום לא משלמים ככה. אני נוסעת כל יום שעה הלוך ושעה חזור. המחלקה שלו הייתה ריקה לגמרי לפני שבאתי – אני מילאתי אותה בהכול. אם אני עוזבת – אין לו כרגע מי שיחליף אותי, והוא בעצמו מנסה ללמוד את העבודה וזה לא ממש הולך לו. אני מרגישה שאני נותנת הרבה – מקצועיות, יצירתיות, מאמץ, זמן, נסיעות – ומקבלת בתמורה בעיקר הבטחות שלא מתממשות, חוסר גבולות, וחוסר הערכה. אז אני שואלת באמת: מה הייתן עושות במקומי