פורקת בדמעות אולי אני בהריון ואני מאוד הורמונלית אני באמת לא יודעת ביני ובין בעלי אף פעם לא היה חציית גבול כזה.. אני בחודש שמיני ומאוד שמנתי עכשיו אני מודעת לעצמי כשיש לידי חבילת שוקולד היא פשוט תעלם כלא היתה אני לא מצליחה לאכול קוביה לא יעזור !! וזה כבר קטע שלא בריא ביקשתי מבעלי מפורש שיעזור לי ושלא יכניס חבילות שוקולד שלמות הביתה שאם בא לי מתוק לקנות ביחידה והוא הכי מקסים ותומך אבל כשהולכים לחמותי אין לה גבול היא תמיד דוחפת חבילות אמרתי שאני לא רוצה סוכר ושיש לי סוכרת במשפחה וכאילו כלום כל שישי שהולכים מחדש שמה שקיות מפוצצות שוקולדים( רק אני ובעלי בבית הוא לא כל כך אוכל כך שרק אני אוכלת את כל השוקולדים) היום היתה לו יום הולדת היא אמרה שהיא תשים לנו שקיות מפוצצות שוקולד הוא יאמר לזכותו אמר לא צריך ואני מרגישה בקריז למתוק אמרתי" בסדר אבל רק אחד קטן לדרך" כשהגענו לאוטו כרגיל ראיתי שאין יחידה אחת אלה שקיות שלמות פתחתי אחד לדרך ואז הוא אמר לי "את מוציאה אותי טמבל ליד המשפחה שלי אני אומר להם שלא יביאו לנו לדרך בגללך ואת אומרת שבא לך" התעצבנתי בטירוף אמרתי לו "ביקשתי אחד לא חבילות ,אחד קטן לדרך "ופשוט התחרפנתי וזרקתי את השוקולד באוטו על השמשה והוא התחרפןן עלי כמו שבחיים לא התחרפן ( יש לציין שעבר עליו חודש מאוד קשה ועמוס לא אפרט כדי לקצר) הוא צרח עלי ואמר " מי את בכלל מי את בכלל שתוציאי את העצבים שלך עלי " אמרתי לו "אני לא מוציאה את זה עליך יש לי קריז למתוק וזה קשה לי " אבל הוא ממש צרח והתחיל לקלל להגיד " כוס אמק ומי את בכלל" אמרתי לו שהוא לא מבין והוא אמר שנמאס לו ושאני במקום לא בריא בחיים בחיים לא דיבר אלי ככה קצת נבהלתי , סתמתי ופשוט כשעלינו הביתה הוא זרק את הדברים וירד למטה לעשן עכשיו ממש לא בא לי לדבר איתו הסתגרתי בחדר מרגישה חראא וגם כן לא מצליחה לעצור את המתוק ושמנתי נורא וזה מכעיס אותי שדוחפים לי כל פעם חבילות שוקולד שאני מבקשת אלף פעם שלא כמו שמישהי שמנסה להפסיק לעשן ובכח יביאו לה חבילות סיגריות. המילים שלו פגעו בי מאוד עכשיו והוא עוד כועס עלי מאוד בגלל שזרקתי את השוקולד ככה בעצבים