סיפורי לידה מהירים: זירוז בלון ופיטוצין

מעניין אם מישהי מזדהה איתי.. אני בהריון שני, מחר המשוער שלי בעזרת השם!! אני זוכרת מה עברתי אחרי הלידה של הבכור שלי, אני זוכרת את הכאב, את הלילות , שלי גם היה ממש כוכב ברוך השם לא ישנו חודשים 😂 ההנקה שכאבה ברמות והייתה התמודדות מאתגרת מאוד עבורי, ההחלמה שהיתה מאוד מאוד קשה, תפרים, פיסורה ומה לא ברוך השם😂 בכל אופן, יש לי בת עכשיו , נורא רציתי בת . לא יודעת אם זה בגלל זה , לא מאמינה האמת… אבל אני כאילו מחכה לה כלכך!!! מחכה לרגע שהיא תוולד , מחכה ללידה עצמה!! לצירים לעוצמה הזאת שהיא יוצאת ושמים אותה עליי, אני בוכה רק מלחשוב על זה. הייתי די בטראומה אחרי הלידה הראשונה שאגב לא היתה רעה בכלל, פשוט הייתי בשוק מהכאב של ההחלמה ומכל הסיטואציה שאף אחד לא יכל באמת להכין אותי אליה. ודווקא עכשיו שיחסית ״נוח״ לנו , הילד בן שנתיים הוא כבר קצת עצמאי, כל גיל והקשיים שלו אבל בכל מקרה הוא מתקשר , אנחנו ישנים לילה שלם ויש סדר יום ברור , אין הנקה ואין תלות כלכך גדולה. אז איך יכול להיות שאני כלכך מחכה לזה ולווא דווקא מפחדת לחזור לזה? כאילו בא לי כבר להניק אותה לחבק אותה אמאלה לא יודעת להסביר מאיפה זה בא לי