האם דאגה להריון בטוח בשבוע 11 נורמלית?

בעלי ואני לא שכבנו כמעט כל ההריון אני חודש שביעי בתחילת ההריון היה לי דימומים והרופא אמר לנו לא לשכב קרה פעם שדיממתי כי שכבנו, מאז היינו אצל רופאים ואמרתי לרופא ליד בעלי שיש לי הפרשות ותיארתי, לפני איזה חודשיים היינו אצל הרופא שלי והוא אמר שאפשר לחזור לפעילות רגילה, מאז בעלי לא נוגע בי אלא אם אני יוזמת, אצלנו תמיד היה ירידות בסקס, הוא ידע שאני הכי נהנת בזה ושמבחינתי סקס בלי שהוא יורד לי זה לא סקס כיף, ואני רואה שהוא לא יוזם, העלתי את הנושא כבר פעם אחת שאלתי אותו אם קרה משהו אמר לי לא קרה כלום אתמול שוב קרה שאמרתי לו שאני רוצה והוא נרדם והרגשתי שמתחמק ופתחתי את זה איתו בבוקר הוא אמר לי שבהריון יש טעם שונה ולא כיף לו לרדת לי וזה לא בא ממני בכיף ובגלל שאני רוצה כל סקס ירידה אז הוא נמנע ומעדיף שםשוט לא כי הוא לא רוצה לרדת ולא רוצה גם שאני אסבול מאודדד נעלבתי שהוא נגעל ממני, פעם הוא היה עושה את זה מלא ומרצונו החופשי ומשהו השתנה, אני ממש מפחדת שזה בלתי הפיך ושלא יהיה יותר כי זה מאוד חשוב לי וחלק מההנאה שלי, הוא הציע שנשתמש בחומר סיכה ועם ויברטור שיש לנו ואני כן מצליחה לגמור ממנו, שנבקש מרופא כדי שלא יהיה לי דלקות כי אני רגישה אבל מה שמדליק אותי זה האקט עצמו ולא הגמירה רק , בקיצור אני מבואסת רצח ותוהה לעצמי אם אחרי ההריון זה ישאר ככה או יחזור כלא היה, כי בסוף אחרי שמשהו נראה לך מגעיל קשה מאוד לחזור אחורה זה מטריד אותי ברמות וכרגע אני גם ממש פגועה אבל כן מעריכה שאמר את האמת , אני כבר אכלתי סרטים מה יש לו וגם לא הבנתי איך הוא לא מסופק ולא מםריע לו כל כך הרבה זמן .. אשמח לשמוע ממשהי שקרה לה ואם יש טיפים איך לתקן את המצב הזה…