הפרשות בהריון: מה המשמעות של פקק רירי?

אוף אני חייבת לפרוק! כבר שנה וחצי(מאז שהבן שלי נולד)מנסה להיכנס להריון.. עושה מעקבי זקיקים 10 חודשים וכלום. התחלתי טיפולים במרפאת פוריות, מסתבר שיש לי חוסר בפרוגרסטרון, כל החודשים האלה מאז שיש לי ביוץ יש לי הפרשות חומות ודימומים עד שאני מקבלת מחזור.. אז הרופאה נתנה לי החודש אוביטרל ודופסטון וגם עם זה אני מיום הביוץ עם הפרשות חומות ודימומים. עשיתי בדיקת הריון ביום ה 8 אחרי האוביטרל ויצאה חיובית.. ניסיתי ממש לא לקוות כי אני יודעת שזה יוצא מהמערכת רק אחרי 10 ימים לפחות אבל כמובן שפיתחתי ציפיות. ועכשיו התחילו חי עוד פעם דימומים ואני 11 יום אחרי האוביטרל ממש מפחדת לעשות כבר עוד בדיקת אני פשוט לא יכולה להכיל יותר את האכזבות האלה אין בי כוחות

הריון ראשון..אחרי שקיפות עורפית עשיתי בדיקת דם לחלבון ויצא hcg 3.76 שזה גבוה קצת וממש מודאגת מזה!! האם מישהי חוותה דבר כזה ומה אמרו לך?!

הגיוני אחרי כל כך הרבה שנות נישואים פתאום להרגיש חסרת ביטחון? שאולי בגלל שאני לא עובדת הוא לא מעריך אותי? אולי כי השמנתי? אולי סתם נגמרה לו הסבלנות להתחשב כל הזמן, לעשות דברים שהוא לא רוצה כי ביקשתי בשביל ההורים שלי, בשביל הילדים. סיימתי להניק ומיד הרגשתי איך הדיכאון אוכל אותי. ואני לא יודעת להבדיל אם זה הכל הורמונלי, ובראש שלי, או שפשוט הוא לא אוהב אותי יותר. נזכרת בבחור שיצאתי איתו פעם, כמה חודשים. הייתי מאוהבת עד מעל לראש. והוא- הזמין אותי לישון אצלו. הזמין אותי לטיול בצפון להכיר לי את ההורים. וערב אחד הייתי אצלו, הייתי עליו, ופתאום לא עמד לו יותר. הוא לא אמר מילה, הלכנו לישון, ובבוקר נפרד ממני. אמר שאני אוטיסטית, שלא שמה לב לכלום מסביבי. ובאמת הייתי בשוק, ולא ידעתי מאיפה זה מגיע, וחשבתי שהכל טוב. ואחרי 20 שנה המילים האלה עדיין אוכלות אותי, אולי גם עם בעלי פספסתי משהו? אולי הוא מחכה לרגע הנכון להיפרד ממני? ולא רוצה לשאול אותו שום דבר, כדי לא להצטייר חסרת ביטחון.