שבוע 10. כולן מדברות על עצירות כל הזמן. אצלי זה יותר לכיוון השלשולים. שבאים והולכים אבל תמיד יותר לכיוון הזה, לא הייתי ככה לפני!!! זה נורמלי?? קרה לעוד מישהי?

נכנסתי להריון לא מתוכנן בעלי ואני קיבלנו את הבשורה בשמחה ובצהלה חח כשגילנו שזה בן, בעלי שמח כל כך ,ביקש חופש מהעבודה רק כי לא הצליח לעבוד מרוב התרגשות. אחרי חודשים של שמחה, אוכל, סקס טוב, פינוקים וחשקים. הגענו ליום המיוחל.שבוע 42+1 , עקשן הקטנצי'ק , אחרי פתיחה של 2 ביקשתי אפידורל, לא יכולתי לשאת את הכאב ,הפתיע אותי ,הריון ראשון, לידה ראשונה ,לא ידעתי למה לצפות .האפידורל עזר מאוד אבל אז הגענו לקטע המפחיד, הרופאה נכנסת אומרת שאין דופק לעובר, הפחד הכי גדול שיכול להיות לאישה בהריון, עברתי את כל החודשים האלה וככה זה יגמר? בלי להרגיש, אני נמצאת בחדר עם עוד 5 אנשים לבושים בחלוק שמורידים ממני את התכשיטים ומעבירים אותי מיטה, עם דמעות דופק מהיר ופה פעור, אני מובלת לחדר אחר, ושם מחתימים אותי על טפסים, ומדברים איתי, הכל נשמע ונראה כמו חלום סיוט לא ברור. עומדים עוד רגע לפתוח לי את הבטן, ואני לא יודעת מה יהיה. ואז יש רגע שאני לבד ואז אני מתפללת ,מתפללת חזק במילים שלי, לא תהילים, לא פרק ולא פסוק, תפילה שלי מהלב. בתפילה אני מבקשת שייתן לי רק עוד רגע איתו, שייתן לי להחזיק אותו כשהוא בוכה, שייתן לי לראות אותו, כל כך ציפיתי לו, כל כך חיכיתי לו, לא רציתי שהוא יעזוב אותי ככה, הגיע לו להריח אותי, לגעת בי ! ובתפילה הבטחתי לשמור את השבת הקדושה, רק שאני והוא נהיה בסדר ! 3 שנים אחרי אני שומרת את השבת ומקבלת כל יום את נפלאות השם, כמה ניסים הוא עשה בשבילי מאז הלידה . מגדלת 2 ילדים וה3 בדרך בעזרת השם. לעולם אל תוותרו על אלוהים, הוא שם בשבילכם מתי שתצטרכו.