אני משתפת כי אני בוכה וחייבת לפרוק. אתן לא מבינות מה זה שנים על גבי שנים שלא נכנסים להריון . מצפים כל חודש , ווסת כל חודש, טובלת במקווה כל חודש, עושה סגולות ,אנשים מברכים אותך בקרוב אצלך את כבר לא יכולה לשמוע את זה , כל תחושה בגוף את אומרת לעצמך אולי זה הריון, את עוברת בקניון את רואה שילב את נמנעת להיכנס את אפילו לא מסתכלת לכיוון , את עושה טיפול הרופאה אומרת לך תעשי בדיקת הריון עוד 10 ימים את יושבת סופרת את הימים לא מסוגלת לחכות כבר לבטא ואז שלילי.... ושוב עוד טיפול שלא מצליח , את מנסה לשנות תזונה את מנסה לקבל על עצמך דברים, תפילות, קברי צדיקים, את חולמת בלילה שיש לך תינוקת ואז את קמה בוכה כי זה לא היה אמיתי. את רואה פרסומות ברשתות על עגלות ,על אמהות שמתלוננות על החופש הגדול ואת אומרת מה יש להן שיגידו תודה את מדלגת כי זה לא מעניין אותך כי את לא שם כי זה צובט בלב. ואז פתאום אחרי שהתבשרתי שאני בהריון פתאום אני מוצאת את עצמי מתעניינת בעגלות בבגדים במה לקנות מה לא לקנות ,קובעת סיור לידה בבתי חולים . אני יושבת לי עכשו בנחת ורואה סירטון פירסומת שקפצה לי על תינוקות אני יושבת בוהה ומקשיבה ואז פתאום תפס אותי בכי שזה אמיתי שזה אשכרה אמיתי שאני לא מדמיינת שזה יגיע אליי עוד מעט להחזיק את החמוד שלי הקטן עוד 5 וחצי חודשים זה לא נתפס , זה אמיתיייייייייייייייייייייײַייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי