היי בנות סתם רוצה להתייעץ ולדעת מה דעתכן כדי לקבל פורפורציה. אני אמא ל3 ילדים שיהיו בריאים עובדת 70 אחוז משרה ומגדלת אותם די לבד כי בעלי עצמאי ועובד המון ואין סבא וסבתא בתמונה משני הצדדים שלנו. לפעמים קורה לי שאני מרגישה באפיסת כוחות ומרגישה שאני חייבת מנוחה מכל המרוץ הזה. חשוב לי לציין שאנחנו זוג דתי ולכן שבת אצלנו היא לא סתם 2 סירים. אני עושה המון סלטים, עוגות תבשילים והכנות יומיים מראש. אז יוצא שאני מגיעה לעבודה ומשתפת את הבנות (שבמקרה הן מבוגרות בגיל של ההורים שלנו) והן כל הזמן אומרות לי שהן לא מבינות איך אני אומרת שאין לי כוח , סך הכל 3 ילדים. ושאני צעירה. ושהן בגילי היו מגדלות גם 4 ומחזיקות בית לבד וגם מטפלות בהורים שלהן. מצד אחד כן יש מצב שהדור של האמהות שלנו הוא דור אחר. מצד שני, אני רואה שהן כל היום עוזרות לבנות שלהן עם הילדים הקטנים(מה שלי אין בכלל) אז אם זה כזה קל למה הן כל היום סביבם? הן נותנות לי להרגיש כאילו אני עצלנית אבל ברוב המקרים אני רואה שכן יש עזרה גם מהבעל וגם מההורים ולי אין לא זה ולא זה, אז זה הגיוני שמידי פעם אני מותשת ובאפיסת כוחות? למשל לפני שבועיים הרגשתי שאין לי כוח להכין שבת והן לא הבינו אותי והרגשתי מה זה עצלנית וחסרת תועלת אחרי השיחה איתן.