תגידו מה אתן חושבות. אנחנו עוברים דירות לא מעט, ואני חושבת שזה יותר מגיע מבעלי מאשר אני. הוא פרפר ואני יותר בן אדם של שגרה. אבל שעוברים, לא כל מה שהתאים לדירה אחת מתאים לאחרת! עם השנים, בעקבות חיות בבית וילדים מאוד שובבים הפסקנו לקנות דברים יפים ואיכותיים והכל יד שנייה כזה. קנינו לפני שנתיים סבפת עור שני חלקים, שילמנו אלף שקל ועוד אלף להובלה. ואז עברנו מבית גדול ממש לבית קטנטן. כשהגענו עם ההובלה קלטנו שכלום לא נכנס. העפנו את פינת האוכל הענקית וקנינו שולחן פיצי של ארבעה (ואנחנו שישה) הפסנתר נתקע בחדר ילדים, וספה אחת מבין השתיים בחדר השני. לא הצלחנו בכלל ליצור חדר ילדים לקטנים, ובהתחלה הממד בכלל היה סוג של מחסן, ורק בעקבות איראן העפנו משם את החרא ועכשיו קנינו מיטה (יד שנייה) לקטנים. בכל אופן, אני מתה להעיף מהחדר שלהם את הספה ולתת להם קצת מקום לשחק. הממד שלהם רק עם מיטה וספה ואין מקום לזוז. ובעלי אומר לי שאני כל הזמן רוצה לשנות!!!! אני! שעשינו מלא שינויים וזה מספיק. כאילו מהההה, עשינו שינויים כי שינינו את הדירה, כי עברנו מבית ענק לבית פיצי! במשך שנה וחצי הספה עומדת חסרת תועלת ושימוש. והוא אומר מי יודע לאן נעבור אחכ ואז כן יהיה מקום לספה... מתבאס עלי ששילמנו על הספה ועכשיו אני לא רוצה אותה. השינוי שהוא מדבר עליו זה לקנות מיטה לילדים. איך זה שינוי??? המירוץ מעבר של הקטן נשברה, ובעקסות המלחמה הבנו שחייב להיות שם חדר נורמלי. אז מבחינתי בעצם התחלנו ואני רוצה לסיים, והוא מסתכל על זה שאני שוב "רוצה לשנות"