חייבת לשתף ולפרוק ובעיקר רוצה סדר בראש מה עובר עלי ולהבין שאני בסדר ונורמאלית! אני הריון שני, אוטוטו צריכה ללדת כל רגע ( עברתי את התאריך) ומאז שילדתי את הילד הראשון ( לפני יותר משנתיים וחצי ילדתי כשמיד אחרי החתונה נכנסתי להריון) אני מרגישה שהחיים שלי השתנו בקטע שאני לא מצליחה לקבל את המציאות הזו של השינויי אפרט בקצרה שהייתה לי חווית הריון בראשון נוראית חויית לידה מזעזעת ואחרי הלידה דיכאון כל היום הייתי כועסת בלב על הילד שהרס לי את החיים , לקח לי את השינה, הזוגיות, ואפילו את השקט שאני זקוקה לו, אבל כלפי חוץ הייתי ממשיכה לטפל ולדאוג לו כאילו כלום מבפנים, וגם בעלי היה אמא שלו יותר ממני, עם הזמן עבדתי על עצמי ואגיד שהיום הוא כל חיי וכל עולמי אבל ויש פה אבל גדול שאני עדיין לא מצליחה לשחרר ולהכיל את זה שחיי השתנו רוצה זוגיות פרטית רוצה בית מסודר רוצה לנוח בצהרים רוצה המון דברים שאי אפשר ושוב כל פעם זה מעלה בי את הקונפליקט ואז אני ממש כועסת על עצמי למה את אמא כזו רעה, למה את לא יודעת לוותר ולתת לו את המקום שלו, סך הכל את איתו 3 שעות אחרי צהרים, מה נסגר, ועוד אלפי האשמות... ועכשיו לקראת בואה של הנסיכה פתאום צף לי שזה הולך להיות פי מיליון יותר קשה ומה עשיתי לעצמי ואולי בכלל אני לא ראויה וכשירה לגדל ילדים בא לי לבכות את חיי כשאני כותבת את זה למה כל האמהות כל כך מסורות וזה בא להם בקלות להיות אמא ולי אפילו לשחק פאזל על הרצפה איתו בא במאמץ שיא איפה החוברת של הוראות הפעלה של להיות אמא טובה, ולמה לי לא הביאו????????? מה עושים?????