הריון?

טיסה בהיריון שבוע 26-27 לצרפת.. מישהי עשתה את זה ומוכנה לספר ולתת כמה טיפים? בנוסף, איזה ביטוח עשיתן? יודעות על ביטוח נסיעות שגם מכסה את התינוק במקרה של לידה מוקדמת?

קמנו אני ובעלי עם כאבי גרון ואוזניים נוראיים אנחנו עם תינוק בן 3 חודשים, מפחדת להתקרב אליו שאדביק אותו ומצד שני לא יכולה בלעדיו וגם הוא יושן רק על הידיים קודם😓 מה אפשר לעשות במצב כזה?

מישהי שעשתה סקר גנטי מורחב איך בודקים את התשובה???? 18 עמודים רשום שלא נשאית שום דבר השאלה אם זו התשובה

הודעתי לביטוח לאומי על המשך השמירה ושהייתי כל חודש 6 בבית סטטוס טיפול בתביעה חזר שוב בטיפול כמו שהיה מההתחלה מישהי יודעת למה!?

אני קורסת מעומס נפשי אני בהריון אמצע חודש חמישי אמורה לחתום שכירות מחר וכנראה זה לא יצא לפועל כי הדרישות גבוהות מידי קשה לי עם אבא שלי מאוד אני לא גרה איתו אבל הוא מאוד ביקורתי תוקפני הוא לא שם לב לזה זה הוא והדיבור שלו מאוד פוגע אני מרגישה שאין לי במי להאחז אמא שלי שהיא כל העולם שלי כבר אני לא יכולה לדבר איתה היא חולת סרטן ואני סתם מכבידה עליה עם הבעיות שלי עם אבא שלי אין לי בן אדם באמת לדבר איתו אני מרגישה שבעלי לא באמת מבין מה אני מרגישה אני מרגישה שכולי סערת רגשות שאני סופגת וסופגת ואין לי איפה להוציא את זה קשה לי מאוד אני לא מצליחה לישון בלילות כי אני טרודה במחשבות אני נרדמת כל יום בשש בבוקר ואני קמה רק באיזה אחד עשרה ההורים שלי חושבים שאני כל היום ישנה כי אני ישנה עד אחד עשרה ואומרת בהמשך היום שאני עייפה אין מי שיכיל אותי בהריון בתקופה משמעותית בחיים שלי תקופה רגישה חדשה עבורי אני כל יום בוכה או מאבא שלי מהדיבור שלו אלי או מתסכול

בזמן האחרון אני מבקשת יותר מידי פעמים מהבן שלי לאסוף אחריו צעצועים או לעשות משהו אני צריכה להגיד כמה פעמים. אתמול , אחרי שכל הבוקר הייתי עם הבן שלי בפארק שעשועים עם חברים שלו והוא באמת נהנה ולקראת הסוף ברח לי עם האופנוע הקטן שלו שהייתי צריכה לצעוק עליו מול כולם שהוא לא בורח ועוצר כשאני מבקשת ממנו, קיבלתי עצבים אבל זה עבר בדרך הביתה. כשחזרנו הוא נרדם והתעורר כשהעברתי אותו למיטה, למרות שהיה עייף לא רצה לישון אבל סבבה לא מכריחה.. אחרי זה שיחק עם הרכבת הרים שלו ולקראת אחר הצהריים כשמתארגנים לצאת לחמים שלי, ביקשתי ממנו כמה וכמה וכמה פעמים שיאבוף את המסילת רכבת חזרה לחדר משחקים מהסלון וביקשתי כמה פעמים תוך כדי שמסתכלת עליו ומקבלת את תשומת הלב שלו (לא שכאילו דיברתי לאוויר והוא לא שמע אותי או משהו). קיצר הוא לא אסף, קיבלתי עצבים, אחרי חצי שעה של בקשות אמרתי לו באסרטיביות אבל לא בצעקות שבגלל שהוא לא הקשיב אני זורקת לו את המסילה רכבת לפח ובאמת עשיתי את זה. קיצר הוא ישר בכה ואמר שהוא כבר מחזיר את הרכבת לחדר צעצועים, אמרתי לו שביקשתי להחזיר את כל המסילה והוא התעלם אז ככה הוא ילמד להקשיב לי להבא. לא רציתי באמת לזרוק לפח אלא רק שייראה שאני כאילו זורקת ואחרי זה תכננתי להחזיר לו את המסילה וללמד אותו לקח שאם לא יאסוף זה עלול להיזרק, אני עכשיו מחזירה לך את המסילה כי יודעת שהיא חשובה לך אבל להבא זה יהיה באמת בפח.. משהו כזה. . אבל בזמן שהתארגנתי בעלי זרק את הפח , כולל את המסילה שהייתה בפנים, ולמרות שניסיתי לחפש בפחים זה כנראה כבר נקבר למטה בפחים ולא מצאתי את זה. עכשיו אני מרגישה ממש ממש חרא כי הוא ממש אהב את המסילה הזו, ובדכ הוא כן אוסף את הצעצועים שלו וכנראה אתמול בשילוב עייפות הוא התעלם או לא היה כוח או לא יודעת מה, ומרגישה שהייתי נוקשה מידי איתו כי בד"כ הוא כן אוסף גם אם זה אחרי כמה פעמים שמבקשת. בד"כ הוא מחזיר אבל בזמן האחרון קצת אני צריכה להגיד כל דבר כמה פעמים וגם אז הוא מתעלם ולא עושה, אולי זה הגיל 3 או זרקתי מרגע של עצבים ולא לקחתי בחשבון שבעלי באמת יוריד את הפח וזה ייזרק לחלוטין וזה היה מעצבים של עייפות וגם כי בזמן האחרון אני מבקשת כמה פעמים כל דבר, ועדיין מרגישה חרא ולא יודעת איך להחזיר לו אותה מעדיפה לא לקנות ואם לקנות אז זה לא יהיה אותו דבר, אין לו ערך הצעצועים הוא לרוב זורק אותם עד שנשברים , גם את הרכבת הוא הוא זרק עד שנשברה וניסינו לסדר אבל לא חזרה לעבוד ועדיין היה משחק בה כאילו רכבת רגילה כי ממש אהב אותה, ולכן לא רוצה לקנות כי חבל על הכסף. אבל מרגישה שפגעתי לו באמון וזה הכי כואב לי שזרקתי לו צעצוע שהוא כן אוהב כי כנראה הוא היה ברגע של עייפות או שיכלתי להגיב אחרת.