פוסט פריקה.. נכנסתי להריון ״לא רצוי״ שהבן שלי היה בן 8 חודשים משמע שנה וחצי הבדל בין הילדים. בכוונה שמתי מרכאות בלא רצוי כי כן היה כמובן עוד ילד במרחק סביר מהראשון אבל לא כזה קטן וזה הכניס אותי למיני דיכאון, הרגשתי שהבן שלי הגדול בעצמו תינוקי ורק עכשיו סיימתי הריון אז מה עכישו בדיקות שוב והכל מההתחלה ובעלי דווקא שמח אמר יאאלה למה לא וזה עוד יותר גרם לי להרגיש רע עם עצמי.. לאורך כל ההריון הדחקתי את העניין ותמיד אמרתי טוב יש זמן , קניתי באיחור דברים , הכל בחוסר חשק והתלהבות ורק כי צריך ועכשיו ילדתי בשעה טובה ומוצלחת תינוקת בריאה וחמודה אבל לא מצליחה להתחבר.. אין לי סבלנות כל כך, כל לילה שהופך למורכב בגלל גזים וזה, זה מפיל אותי לתסכול רב ועצבים ואני רוצה רק להיות לצד הבן הבכור שלי. אני מרגישה ממש רע עם זה היא לא אשמה והיא הבת שלי בדיוק כמוהו.. מפחדת שלא אצליח לאהוב אותה ואני מתנצלת בפניה שאני לא נותנת לה את כל כולי ..