מבינה אולי שאני באמת לא בקשר איתה וזה מציק לה. אינסטינקט ראשוני צועקת עלייה בחזרה. אבל מצד שני מבינה שזה מפריע לה. ואומרת לה שאת בתקופה עמוסה ומאתגרת אבל תשתדלי בע״ה לדבר יותר ולבוא לבקר. בסופו של דבר זו אמא של בעלך . ולהיות בריבים זה רק הפסד.

״אני מבינה שאת כועסת אבל אליי לא מדברים בצורה הזאת זה לא מכבד בעיקר אותך. ״ (בהתבסס על התגובות שלך זה נשמע שאת צריכה לשים גבול ולתת ברקסים חזרה)

מתעלמת והולכת ממנה , שתבין שפעם הבאה לא פונים אליי בצעקות בנוסף אומרת לבעלי שידבר איתה וישים לה גבול .

כל אחד מתנהל אחרת במקום שכואב לו. בדרך כלל פגיעה מתלווה גם עם כעס מסויים ממקום של אכזבה, ואצלה התקשורת מתבטאת בדרך של צעקות קל מאוד להבין שפשוט כואב לה שאין קשר קרוב יותר והייתי בוחרת להסתכל על הפן הזה ולהבין שזה מגיע ממקום טוב של אהבה ורצון בקרבה והאכפתיות הזו מחמיאה מאוד ולא מובנת מאליה. נכון הצורה שבה היא מתבטאת יכולה להכעיס והצורת תקשורת לא הכי בריאה, אבל אי אפשר לשפוט התנהלות של בנאדם מבוגר ולמדתי להסתכל מעבר לשורות ולהתייחס לכוונה עצמה. ברגע שלומדים את ההתנהלות של הבנאדם שמולך יודעים למה באמת ליחס חשיבות ולא לקחת למקום רגיש. ובפן הפרקטי כן הייתי אומרת לה שאני מאוד אוהבת אותה ומתנצלת שכך היא מרגישה ושאשפר את היחסים. ומוסיפה שאני מאוד מעריכה את זה שהיא שיתפה אותי (חשוב כדי לתת לה מקום וערך) *אבל* הדרך שהיא עשתה את זה פגעה בי ושלהבא אשמח שפשוט תתקשר איתי בדרך עדינה ורגועה יותר. ובשבילך אני אומרת שלחנך אנשים בגיל הזה זו לא המטרה כי זה משהו על גבול הבלתי אפשרי, אבל יחד עם זאת כן אפשר להציב גבולות במקומות שחשובים וגם אם זה לא ישתנה לגמרי עדיין יהיה שיפור. ככה או ככה תביני שזה ממקום שכואב לה ולא ממקום רע וזה הבדל עצום! ההפרדה הזו עוזרת🫶