איך אני מעלה בעדינות את הנושא שאני לא רוצה אף אחד בחדר לידה חוץ מבעלי. אחותי ממש התבאסה עלי ולקחה את זה אישית. אבא שלי ביקש שביום המיוחל נשלח לו הודעה שיצאנו ולאיזה בית חולים. ל-מה? זו לידה ראשונה כך שה' יודע כמה שעות ארוכות וטובות זה יקח. אני גם ככה לא בן אדם של אנשים, ואני פשוט לא רוצה אף אחד מסביבי חוץ מבעלי. חא המשפחה שלי ולא שלו. אני מבחינתי לא רוצה לראות אף אחד עד הברית, אבל הרבה אמרו לי שעדיף לקבל אנשים אחרי הלידה ביומיים שאהיה בהתאוששות שם, מאשר שיבואו הבייתה אחר כך. אני מאמינה שיצאו ממני צדדים לא נחמדים כשאחווה צירים. בנוסף אני לא אהיה מסוגלת להכיל אנשים אחר כך כי כל הזמן מה יהיה למישהו להגיב. "הוא רוצה לאכול. תלבישי אותו קר לו. תורידי גרביין קר לו. תשתי מים למה את לא שותה. שימי אותו בעריסה הוא רוצה לישון. ראיתי את זה קורה לאחרים ויודעת שזה יקרה לי, ואני שונאת שדוחפים את האף לתוך הצלחת שלי. דיברתי על זה עם בעלי בעבר והוא אמר לי (ואני יכולה להבין) שהאחים שלו כבר עם ילדים, והוא הבכור וזה ילד ראשון שלו אז זה מעמד מרגש שחיכו לו הרבה זמן, אבל מרגישה שעד שהתינוק לא יצא ממני, אני אהיה המרכז. אני אחווה את הסבל של החיים שלי ולשמוע ממישהו שהוא לא בעלי "תנשמי" רק יביא לי עוד יותר את העצבים.