הריון קשה: כשהמציאות שונה מהחלום

אני מקבלת על עצמי את האחריות בלי להתגעגע יותר מידי לעבר, אבל גם לא נהנת מההריון. אומרים שזו חוויה קסומה ומדהימה, אני ממש לא מרגישה ככה. יש כל כך הרבה סימני הריון שלא ידעתי עליהם, ולא מדברים עליהם עד שאת חווה את זה בעצמך. אני כבר שבוע 33 ולא יכולה לחכות ללדת כבר. אין לי אוויר, אין לי שינה, התחילו לצאת לי סימני מתיחה שזה ממש מבאס אותי, וממש בא לי גם לעשן, לאכול סושי וקבנוס ולשתות איזו בירה קרה וטוב. רוצה לחבק את בעלי בצורה נורמלית ולא מהמצד, רוצה לישון על הבטן ולחוות סופסוף סקס טוב עם בעלי ששנינו באמת נהנה ונצא מסופקים. רק עוד קצת 🥲

קודם כל, כן גם אני קמה עם ימים שמרגישה כמוך אני יכולה לנחם אותך שהתחושה הזאת עוברת אבל כן ברור שגם אני מרגישה ככה לפעמים ומתגעגעת לחיים לפני הגוף שלי באופן אישי השתנה לגמרי הייתי תמיד רזה עם ציצים ותחת ומיותר לציין שכולי סימני מתיחה שנראים כמו קעקועים גם בתחת וגם בציצי הציצי שלי מציצי יפה הפך לנפול ומגעיל ובאופן כללי ממשקל של 60 עליתי ל81 ואת יכולה לתאר לעצמך את התחושה

בטח אני מרגישה כמוך מההריון הראשון לפני 5 שנים. היום כמובן שאני מקבלת את זה שאני אמא לשלושה והכל היה מרצון ובחירה. השתנו לי החיים ב180 מעלות ולעולם לא יחזרו להיות כמו שהיו. אבל עכשיו אני אחרת ויש לי חיים אחרים ותחומי עניין אחרים. אבל ככה רציתי להיות - אמא.

ומההריונות היה לי ממש קשה להנות אבל זה באמת זמני.

אני מרגישה כמוך רק בהריון הראשון נהנתי (זה הריון שלישי שלי ואני בת 30) הייתי בת 25, צעירה בטן קטנה ויפה ובלי סימני מתיחה הריון שני היתי גדולה משמעותית מהראשון, וגם לא נהנתי ממנו ובהריון הזה יש לי סימפיוליזיס חמור, סימני מתיחה, התקפי אסטמה חריפים, והכל לא כמו באשליה שמכרו לי ממש רוצה ללדת כבר שבוע 37+2 ולא רואה את הסוף אני ממש מבינה אותך בא לי לפעמים להיות רווקה ולעשות מה שבא לי לקום ולישון מתי שאני רוצה ולא לפי הילדים שלי (יש לי 2 ברוך השם) ומצד שני אחרי שאני יולדת אני ישר מתגעגעת להריון אבל הכי מפריע לי זה העליה במשקל והסימני מתיחה

מרגישה כמוך ובגלל זה גם לקח לי הרבה זמן לרצות להביא ילדים. הבאתי את הגדולה שלי בגיל 32, ולפני חודש וחצי נולדה לי הבת השניה (ואני בת 38) זה קשה! ומשנה את החיים לכל החיים! וגם קשה להקריב את הגוף בשביל ההריון, וברור שבסוף זאת המתנה הכי גדולה אבל לא בושה להודות שבהריון קשה והגוף שמשתנה וההרגלים וכל המחוייבות שבאה עם זה... זה גם לא שיוויני בין נשים לגברים ולגבר תמיד הרבה יותר קל והוא לא צריך להקריב כמעט כלום... מזדהה איתך לגמרי, מאוהבת בבנות שלי ועדיין קמה לפעמים בגעגוע לשנות ה20 שיכלתי לעשות מה שבא ליייי ולישון כמה שבא ליייי

אני לא רק שלא נהנת אני סובלת מההריון סבל מרורים סופרת את הימים ואת השעות זה באמת הלוואי והייתי נהנת כמו אלה שמספרות שכיף להן

אני גם כמוך וצעירה ממש אז ממש מבינה על מה את מדברת הרבה פעמים חשבתי על זה שאני עושה טעות ושלא תהיה לי הזדמנות לעשות מה שבא לי מתי שבא לי ואז ילדתי לא רציתי לעשות כלום חוץ מלהיות עם הילד שלי אני לא אשקר עדיין יש פעמים שאני מתבאסת כי אני רואה חברות שמבלות ועפות על החיים בזמן שאין לי אפשרות אפילו לצאת דקה לסיגריה אבל הם גדלים וזה הופך להיות לאט לאט יותר קל ומשלימים עם המצב כשתלדי יהיו לך רגעים שתסתכלי על הילד ותגידי כוסאומו עם הטיולים יש לי מתנה