חצי שנה לפני חתונה ומלא מחשבות הייתי הכי מאוהבת ביקום כל בוקר מודה לאלוהים על המתנה ששלח לי בחמש שנים האחרונות ודווקא עכשיו מרגישה שיורד לי אני מרגישה ושמה לב כמה החברים שלו יותר חשובים ממני כמה שיחות עשיתי וכמה ניסיתי לעמוד על שלי ותמיד אבל תמיד השיחה נגמרה בטוב בסיכום של אני אשתנה אני אעבוד על זה אני אזום יותר אבל כלום לא משתנה עדיין מרגישה שאני צריכה להכריח את הבן זוג שלי להיות איתי לבלות איתי ואני שואלת את עצמי למה? למה אני צריכה להכריח מישהי להיות איתי? למה זה לא אמור להיות מובן מאליו שהבן אדם שאתה מתחתן איתו רוצה תמיד להיות איתך לפני החברים? אני לא ישנה בלילה מתהפכת לי הבטן מלחשוב שככה החיים שלי יראו שתמיד אהיה מקום שני אני ברע מאוד בתקופה האחרונה ולא יודעת כבר כמה עוד שיחה תעזור אשמח ממש לעידוד/ועצות תודה❤️