לפני שנהייתי אמא חשבתי שהכל יזרום איך שאני רוצה ושהכל יעבור חלק אבל וואלה לא הכל עבר חלק והיו ימים קשים ולילות עוד יותר קשים חוסר סבלנות עצבים רגשות אשם מצפונים רצון לברוח מהכל ובאותם הרגעים חשבתי שזה לא יעבור לעולם אבל זה עובר והאימהות נעשית הרבה יותר כיפית

אחרי הלידה זה הלם, לא משנה כמה התכוננת זה ממש מפחיד וקשה ומרגישים כאילו החופש והשינה נעלמו לתמיד אבל זה לא נכון... זה רק תקופה וזה עובר. ושכל אחת יודעת הכי טוב מה טוה לילד שלה גם אם הוא בן יומיים והיא אמא רק יומיים

מחזקת את הבנות מעליי, תמיד נוטים להציג את הנוצץ. ברור שזה נוצץ וזה נס להיות אמא. אך לא תמיד הכל נוצץ ויש קשיים, זה משנה את הדינמיקה בבית, את לא אדון לעצמך יותר ולבסס הנקה זה לא פשוט אבל אחרי כן זה מדהים וזה חיבור אחר. לדבר לדבר לדבר כמה שיותר גם אם קשה , לא להתנתק מהבעל, לצאת לנשום אוויר, לעשות משהו בשביל עצמך בשביל הנפש שלך. וזה בסדר לבכות בחודש חודשיים הראשונים אחרי הלידה כל ההורמונים משתוללים ואת אמא חדשה עם המון חששות ודאגות❤️ לזכור שכל לילה קשה זה עוד אבן דרך בתקשורת שלנו ובהבנה שלנו מול האוצרות הקטנים שלנו.

הייתי שמחה לדעת שלהיות אמא זה להיות עם שק ענק של רגשות אשמה גם בלי שקרה משהו דרמטי