היי אשמח להתיעץ איתכם על משהו יש לי ילד בן 4 ועוד ילד בן חצי שנה אני עובדת מהבית (עם עזרה) אולי שעתיים ביום סך הכל. בעלי עובד פיזית אבל מסיים מוקדם סביבות השעה 15:00, הוא חד משמעית המפרנס העיקרי בבית. אני זו שעושה הכל מהכל בבית, הוא לא מזיז אצבע. גם עם הילדים הוא גג חצי שעה- שעה ביום.(שזו הבעיה שלי) אני מרגישה שאין לי עזרה ממנו אפילו לא טיפה, הוא אמנם בבית מוקדם אבל כל היום בטלפון שיחות עבודה/ חברים/ סתם גולל או שהוא מסדר את הגינה / עובד על קבצים וכו וכו. אני כל יום מסיימת את היום עם הלשון בחוץ מעייפות שיא ותחושת החמצה שלא הספקתי להיות עם אף אחד מהם, כי אני מתגלגלת מאחד לשני לפי הצרכים שלו ויוצא מצב שאין לי רגע של משחק עם כל אחד מהם בנפרד. ועל הגדול שלי אני ממש מרגישה שזה חסר לו ברמות !!! הוא ממש מבקש שאשחק איתו ואני לא מצליחה כי אני עם הקטן. ופשוט כואב לי הלב !!!! אני מתמוטטת מזה. היום היה על זה פיצוץ רציני בבית וזרקתי לו משפט ״אתה לא אבא״ ליד הילדים, הוא ממש נפגע ומאז כל פעם שאני מנסה לדבר איתו על זה כדי לסדר את העניינים הוא אומר לי ״את צודקת שחררי אותי״ וזהו אי אפשר לדבר איתו. להפך הוא אומר לי שמעכשיו הוא לא יעזור בכלל אם אני לא מעריכה. אני יודעת שלא ההיתי צריכה להגיד משפט כזה, הבעיה שאני דוגרת ודוגרת ובסוף זה משתחרר לי ברמה גבוהה שקשה לי לעצור. יש ימים שאני עם שניהם בוכים צורחים לבד והוא ישב בחוץ ויעשן סיגריה או יהיה בטלפון ורק שיסיים יכנס לעזור. אני מנסה לחשוב בהגיון ולא מבינה איך בן אדם יכול להתנהג ככה מבלי לחשוב שזה משהו שלא נכון לעשות. אני מרגישה שאם זה לא ישתנה אני מעדיפה להתגרש. אשמח לשמוע את החוות דעת שלכן.