האם התקן למניעת הריון כואב? חוות דעת אמיתיות

מי שעשתה התקן למניעה , זה כואב??
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בנובמבר 2025 בשעה 18:35
לי זה ממש כאב , אבל אני אחרי 4 קיסרי והצוואר רחם שלי צר מאוד
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בנובמבר 2025 בשעה 18:39
עשיתי פעמיים זה לא כואב אבל זה לא נעים מכניסים עם המתכת הזה וזה מה שבעיקר לא נעים
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בנובמבר 2025 בשעה 18:51
לא נעים כשמכניסים את ההתקן. קצת דומה לבדיקת צוואר בזמן הלידה... לא נעים כמשהו שלא אמור נכנס לשם. לי זכור שהיו לי שבעתיים אחרי כמו כאבי מחזור. אבל אחרי כן את לא מרגישה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בנובמבר 2025 בשעה 19:48
כואב , וגם שבוע שבועיים אחרי יש קצת אי נעימות , אבל עובר לאט לאט ואז לא מרגישים
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 בנובמבר 2025 בשעה 20:39
עשיתי אתמול התקן, לא נעים זה נסבל פשוט לי הוא בדק משהו בצוואר הרחם וקצת פצע אותו אבל זה כמו לחץ קטן שהוא מכניס לי את התקן, כאבי מחזור קלים אחרי זה לקחתי אקמול וזה עבר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בנובמבר 2025 בשעה 02:32
עשיתי ביום רביעי, זה לא נעים אבל רחוק מלהיות כואב. שתיתי חצי שעה לפני משכח כאבים כמו שהמליצו פה, וניסיתי כמה שיותר להיות רפוייה, זה עיניין של 2 דקות וסיימת

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

בנות אני חייבת להתייעץ איתכן מאז הלידה אני ובעלי ברע ממש אין יום שעובר ללא ריב הוא הבן המועדף שלה ותמיד היא חייבת להיות במרכז העיניינים היא אישה מרוקאית של פעם, אני מכירה אותו 10 שנים וביחד כבר 5 שנים ונשואים כולה שנתייםםםםםם מאז שהתחלנו לצאת היא לא אהבה אותי נכוותי ממנה מלא פעמים היא אישה שתמיד עוקצת אם נגיד היא באה אלי לבית היא תמיד אומרת לי איך להתנהל. היא כן עוזרת כן קונה דברים כן עושה אבל מעולם לא ביקשתי ממנה כלום, כל מה שהיא קונה נעשה מיוזמה שלה ( אני בטוחה שהיא אומרת לכולם אני עדיתי להם אני קניתי להם) מאז לא אשכח פעם אחת עשיתי הפרשת חלה בבית לקבל ברכה כדי להכנס להריון וכל כך השקעתי והפכתי את הערב למושלם חברה שלי נכנסה וליד אמא שלי ואחותי היא דופקת״בצחוק״ זאת הכלה שהייתה אמורה להיות משהו כזה אני כבר לא זוכרת, וזה לא פעם ראשונה עם אותה הבחורה) אמא שלי מאז מחקה אותה ולא מעוניינת לשמוע עליה ואני הכוויות נשארו לי לא משנה כמה היא השתנתה מאז. מאז שילדתי היא כל היום חופרת על זה שהיא תקח אותה לעשות עגילים.. עכשיו אין לי בעיה עם עגילים יד לי בעיה עם הגישה… אומרת לי חמודה היא לא רק שלך, אני אדון לעצמי, עשיתי לכולם אני יגנוב אותה ועוד על מיני זיוני שכל…. עכשיו ברור לי שהיא לא תגנוב לי אותה אבל עצם הדיח והטון הגישה זה גורם לי להיות עוד יותר אנטי כלפיה ועניתי שהילדה לא תצא מהבית הזה בלעדי… אם היא כל כך רוצה לעשות לה עגילים נעשה בליווי שלי כמובן ובזמן שאני אחליט. כמוהן שהפנים שלה השתנו ברגע שאני עונה לה, כי אני מרגישה שהיא כל פעם מנסה אותי… ובעלי לא עונה תמיד שותק בכל סיטואציה שקשורה אליה, אומרת לו מה מפריע לי הוא ישר בתגובה תפסיקי עם האגו לאמא שלי את לא מעריכה בזכותההה יש לנו בית ( גרים בשכירות הכוונה לדברים שהיא קונה) היא אומרת את זה בהומור ויוצא שכל פעם שנפתח דיבור על אמא שלו הוא יוצא עלי על 200 . כמובן שאני לא שותקת ולא מפחדת להגיד מה מפריע לי אבל להגנתי הוא לא עומד יצא שלא דיברנו שבוע כי נסעתי לאמא שלי כי אני כל היום לבד בבית ואמא שלי היחידה שעוזרת לי אז רציתי קצת להשתחרר מאז שנסעתי היא לא התקשרה לא שאלה לא כלום וגם אני כי אני בקושי בטלפון.. מי שרוצה להתעניין בנכדה מתקשר כם כשאנחנו נגיד לא בטוב, כנראה דיברה עם בעלי אמרה לו שאני לא מתקשרת ולא מראה לה את הילדה… מי קבע שאני צריכה להתקשר מה את אמא שלי???? את רוצה לראות מה איתה תתקשרי או שאתה תתקשר מה אתם רוצים ממניייי??? הוא אומר לי את מרחיקה את הילדה מאמא שלי את עם אגווו עם אמא שליייי ואת ואת ואתתתת למה הוא לא אומר את כל זה הפוך לאמא שלווו???? למה תמיד אני סופגת אש בגלל שהיא בטח מבלבלת לו במוח עלייייי אני מוצאת את עצמייייייי מתעסרת בחרא במקום להיות בנאדם רגוע כי אני צריכה כוחות לגדל את הילדה שלי אני מניקה העצבים רק כורמים לפחות חלב ואני כל היום עצבנית… אז אמרתי לו שהעצבים פוגעים באיכול החלב אז הוא אמר זה לא מעניין אותי… פה אכלתי כאפה והבנתי שכנראה אמא שלו יותר חדובה ממני ומהילדה אם הוא מגיע איתי לרמות כאלה של דיבור ביקשתי ממנו כמה פעמים לא להתערב והוא עדיין ממשיך להתערב וזה בעצם מה שהורס לי את המשפחה לא פעם ולא פעמיים הוא אמר לי לא טוב לך תחזרי לדרום כל פעם מראה שאין לו בעיה שאני אלך כל פעם רק אומר כמה אני אדמה עם אגו ובלי כבוד…. למה אני זאת שצריכה לכבד את כל העולם???? נמאס לי שכל הריבים רק בגללההה כל האחים שלו עומדים מאחורי נשיהם גם כשהן רבות איתה, ורק אני מקבלת בראששש הוא כם אמר לי יש לי המון להגיד על התפקוד האימהי שלך רק כדי לפגוע בייייי אני זאת שכל יום עם הילדה אני עובדת משרה מלאה 24/7 נולנת את הנשמה שלי לילדה כל היום לבד איך יש לך לב להגיד כזה דבר רק כדי לנסות לפגוע בי??????? צרח עלי שאני אתקשר לאמא שלו להראות לה את הילדה למה אני צריכה כביכול ״ להפסיד״ מולה שהיא תקבל מה שהיא רצתה ממש לא התקשרתי ואמרתי מי שרוצה לראות אותה הגלת תמיד פתוחה ומוזמן להתקשר ובסוף הופכים הכל עלי כאילו אין לי במה להתעסק אומרת לו היא לא מזמינה אותי היא לא מראה לי היא מרחיקה אמרתי לו היא אמא שלך היא לא צריכה הסמנהה גייי לחפש מלחמות כל היום תמיד עודה מאמא שלו איזה אלילה אס אמרתי אם אתה כזה גבר עם כבוד אי פעם אמרת לאמא שלי תודה במשך כל הזמן הזה שהיינו אצלה שהיא מרגימה מקלחת מאכילה מדיקת עם הבת שלךךךךך??? זה מובן מאליו????? הוא רק יודע לעדות איתה פוצי מוצי כל השאר עליייי ועל אמא שליי אני יכולה לרדת גם לפסים אישיים ולהגיד שאמא שלו חוץ מפוצי מוצי לא עושה כלום לא מרדימה לא מאכילה העיקר לראות את הילדה וזהו נמאס לי כמה דיברתי איתו על זה אין עם מי לדבר כשזה נוגע אליה מרגישה קטנה ואני פשוט לא מסוגלת לראות אותו אחרי הדיבור דלו וזה לא פעם ראדונה כל פעם הוא מאאה כמה שלא אכפת לו לאבד והראתי לו כמה אני מפחדת לאבד אותו זה הטעות שלי זהו פרקתי כי כבר אין לי כוח לרשום
💬13 תגובות
היי בננות❤️ מקווה ששלומכן טוב בתקופה הזאת אשמח להתייעץ איתכן. בשנה האחרונה מרגישה שאיבדתי את ״הניצוץ״, אני מרגישה מאוד ריקנית וכאילו מרחפת בחיים האלה. מבחוץ אני מנהלת שגרה רגילה - סטודנטית, נשואה, בזוגיות בריאה, ובדיוק בהיריון חודש 3. אבל אין אצלי בגוף שום ניצוץ. כל דבר ממצה את עצמו. אני מרגישה תשישות תמידית וחוסר חשק מהכל. זה גורם לי להיות נורא עצלנית. אבל מבפנים אני מרגישה מאוד אדישה, כאילו אני תקועה באיזה בור ולא מצליחה לצאת. ממש התייאשתי מכל מיני דברים כמו להבין מה הדבר שאני רוצה לעבוד בו (החלטתי שבתחום התואר שלי אני פחות רוצה) וכל מקום עבודה שאני מתחילה אני ממצה תוך חודש ורק רוצה לברוח.. עכשיו הרגשות האלה מועצמים גם בגלל ההיריון. אני חושבת שהלימודים הביאו אותי לעומס נפשי הכי גבוה שיש, שלוש שנים על סטרואידים ובחיים לא לקחתי הפסקה נורמלית כי רציתי להצטיין וזה גבה ממני מחיר גבוה שאני לא יודעת איך לתקן. פשוט אין לי רצון לעבוד בכלום או לעשות כלום וזה מתנגש עם זה שמצד שני לא עבדתי מתחילץ התואר וחשוב לי לחסוך ושלילד שלי בעזרת ה׳ לא יחסר כלום.. כמובן משתפת גם את בעלי אבל מצד שני הוא לא פסיכולוג ואני לא מצפה שהוא יצליח להבין במאה אחוז את המצוקה שלי. שהיא מאוד גדולה. אני פשוט התרגלתי לחיות בצורה הזאת ואני רק מחכה שהכוחות הנפשיים שלי יחזרו והם לא חוזרים. זה נשמע קצת כאילו אני בדיכאון אבל אני לא חושבת, כי אני כן מתפקדת ביום יום פשוט מרגישה על טייס אוטומטי. אשמח לשמוע מכן, אולי כאלה שחוו את מה שאני מרגישה ויכולות לשפוך לי קצת אור על איך לצאת מזה❤️🫶🏼 שבוע טוב ושקט
💬13 תגובות