יש לי ילד בן שנתיים עוד מעט היה איתי כל הזמן הזה בבית ולא עבדתי. הוא בדיוק התחיל מסגרת שזה כלכך לא פשוט לי הצעד הזה. אני בשליש הראשון להריון. אין לי עבודה כרגע או כיוון לחיים. בעלי גם מחפש את עצמו, הוא עם הכנסה צדדית. ושנינו באותה סירה מרגישים לא ממומשים ולא שמחים. אנחנו לא רוצים לעבוד כדי לשרוד אנחנו רוצים לעבוד ולהנות מזה ולהרגיש משמעותיים. איך עוברים את התקופה הזאת? מה עושים כדי למצוא כיוון? מרגיש כמו נצח. תקופה שלא קורה כלום ואנחנו אבודים.