חווית ההנקה שלי🤱🏽 ילדתי את בני לידה ראשונה ב16/11 כל ההריון תכננתי על הנקה מלאה ורציתי את זה מכל הלב! לאחר הריון קשה עם סכרת (מאוזנת אבל סבלתי כל רגע כדי שתהיה מאוזנת), ועם לידה מאוד קשה של 20 שעות שנגמרו בואקום, לא הצלחתי להניק. הנקתי ממש ברגע שילדתי, ואז כבר לא יכלתי מרוב שהייתי כאובה ולא יכלתי לשבת אפילו. בכיתי את חיי ברגע שהחלטתי לתת לו תמ״ל (לא שיש בעיה עם זה - פשוט החלום שלי התנפץ!). אז נתתי לו תמ״ל בביהח, וגם תפס את המוצץ. כל הסביבה דאגה להזכיר לי שעכשיו זה יהיה עוד יותר קשה כי הוא ״התרגל״. אבל אני? לא וויתרתי. חזרנו לבית, המשכתי אמנם עם התמ״ל, אבל שאבתי וניסיתי כל הזמן לחבר אותו. כל יום הייתה התקדמות קטנה (בין אם זה לשאוב יותר, או להצליח לחבר אותו ל5 דק). ואז שמתי לב שהוא ממש מתנגד כל פעם שאני מחברת בקטע של שזה מציק לו בגוף, ומניסיון לגבי האחיין שלי שנולד גם בואקום, ראיתי שגם לשלי יש טונוס שרירים גבוה וזה מה שמפריע לתנוחה של היניקה. הייתי כלכך קרובה לקרוא כבר ליועצת הנקה (רציתי רגע לנסות לבד), הייתי בוכה ומתוסכלת מהמצב כל פעם, וגם הסביבה שלי שעשתה לי רגשות אשם על כך שאני חייבת להניק לא תרמו לי למצב הקשה!!!!!! ואז ניסיתי את השיטה של הכרית כי אחותי אמרה לי - הנחתי אותו מעל כרית על הברכיים שלי, ופתאום התחיל לתפוסססס!!!!!!! מפה לשם, אני כבר 3 ימים בהנקה מלאה😍 וגם תופס בקבוק + מוצץ !!!!!!! אז שלא ינסו להכניס לכן לראש שזה או הנקה או מוצץ. תזכרו שהכל אפשרי עם כוח רצון!!!!!!!!