סימנים לתחילת לידה: מה את צריכה לדעת?

יש לנו ילדה משותפת שבאה מאהבה אחרי חודשים בודדים של זוגיות, אמרנו שנתחתן לאחר הלידה ולאורך ההריון צצו ריבים הורמונים ודיבור לא יפה.. החלטנו לעבוד על הקשר להכיר יותר כדי שנתחתן מהסיבות הנכונות. אני חסרת ביטחון ועובדת על הדברים עם מטפלת, מרגישה שהוא מתבייש בי. לא יוצא איתי עם חברים וכל פעם סיבה אחרת, זה לא תקין ובכל זאת אמר פעם אחת שהוא מתבייש שאפלוט דברים כי אני חסרת טאקט. קשה לי. אני ככ חסרת ביטחון עם עצמי שגם אם הוא מתישהו יציע לי ללכת איתו ועם חברים אני לא ארצה. הוא מפעיל המון מניפולציות עלי ויש דברים טובים בזוגיות אבל לרוב זה שאני והוא לבד. כמובן שאין גם תמונות ברשתות החברתיות כי עין הרע וכו׳ ( תירוץ בעיניי ) יש ילדה בתמונה לכן הדילמה מה לעשות על אף שיודעת שלאף אחד ואחת לא מגיע שירגישו דחויים ולא רצויים

אשמח לעידוד מאמהות עם פרספקטיבה. יש לי קצת בלאגן בראש. אני אמא בפעם הראשונה עם תינוקת בת חודשיים כרגע ואחזור לעבוד כשהיא תהיה בת 8 חודשים (אמא שלי ובעלי ישארו איתה כשאחזור לעבודה). אני לא מצליחה לדמיין איך חוזרים לעבוד מבחינת עומס נפשי ורגשי, וגם מחזיקים בית במקביל. אני כרגע אצל אמא שלי וזה הקלה מטורפת שאין קניות והיא עושה לנו כביסות. במילא גם בזוג ללא ילדים הייתי קצת בסטרס כי העבודה שלי אינטנסיבית ויש מטלות תמיד בבית. איך עושים את זה? מלחיץ אותי שאהיה במצוקה, זה מעסיק אותי המון..אשמח לשמוע מכן, זה קל יותר ממה שאני מדמיינת כרגע? עוד משהו שמתקשר לזה ולא בטוחה מה לעשות - מצאתי גן לספטמבר שממש איכותי ומושלם אבל אין ימי שישי, מתלבטת אם להרשם - אמרתי לעצמי שככה אבלה יותר עם הבת שלי כי במילא בשאר השבוע אחזור מאוחר. אבל...זה גם מוסיף לי ללחץ, כי זה אומר שלא יהיה זמן לעצמי בשישי, אבל כל שאר הגנים ממש ממש ברמה נמוכה הזדעזעתי ולא אשאיר את הבת שלי בהם... בקיצור הכל מתערבב לי יחד, אשמח לפרספקטיבה שלכן ולעידוד כדי שאהיה קצת ברוגע בחופשת לידה הזו ולא רק אוכל לעצמי את הראש עם דאגות.

חייבת לפרוק בבקשה אל תשפטו אותי. ילדתי לפני 10 חודשים ילד ראשון, ההריון היה מדהים נהנתי מרובו, הרגשתי זורחת ויפה... הלידה היתה לא קלה אבל ראיתי את הצד החיובי והחלמתי.. היה קצת דיכדכוך אחרי לידה אבל גם מזה הצלחתי לצאת ואני מאוהבת בילד שלי ברמות. האומנם, נכנסתי להיריון שני כשהוא היה בן 3 חודשים, כלומר אני כרגע שבוע 31... צריכה ללדת ביום הולדת שנה שלו בדיוק... (מתוכנן לגמרי רציתי צמודים) אבללללל ההריון הזה נוראי. קודם כל אני הפעם בהריון בסיכון גבוה בגלל כל מיני בדיקות... התסמינים בהריון הזה פי אלף יותר חמורים, בחילות הקאות, טחורים, הכל פי כמה וכמה יותר... המזג אוויר לא מאפשר לי לשים את השמלות שאהבתי בהריון הקודם ואני מוצאת את עצמי עם טרנינגים מגעילים שחלקם לא עולים עליי יותר.. אם זה לא מספיק גם פיתחתי אלרגיה. לתכשיטים מכסף אז אפילו את זה אני לא יכולה לשים... המלחמה הזאת תוך כדי שאני עם תינוק וההריון כזה קשה... חוסר אמפטיה מהסביבה כי זה הריון שני ומשום מה לאנשים פחות אכפת... לא נעים לומר אבל אני ממש שונאת את זה. שונאת את ההריון הזה. מחכה כבר ללדת ולסיים עם זה. נמאס לי ממש. יש לי עוד חודשיים ואני לא יודעת איך אני הולכת לסחוב את זה. אין לי כוחות בגוף. בא לי לבכות כל הזמן אין לי חשק לכלום אני רק יורדת במשקל בהריון הזה כי אני מקיאה ועם בחילות כל הזמן, הכל קשה לי מרגישה מכוערת וענקית... זהו אין פזמון 😭

מחפשת טרמפיסט לעגלת סייבקס פריאם 4 המלצות?