להפסיק להילחם בגוף: מסע אישי של שחרור עצמי

התייעצות מה קורה במידה והברית יוצאת על יום שבת/ חג? איך מזמינים אורחים? (נגיד שומרי שבת וכו וכאלה שגרים רחוק )

חודש חמישי יש לי קצת כאבים של התכווצויות בבטן למטה זה בסדר?

התינוקת שלי רגישה לכל רעש קטן רק שלי אפילו לנשימות שלי 🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️ לשל בעלי ממש לא והוא נרדם בקלות מכל דבר אני כבר שבוע ישנה בחדר אחר וקמה אליה שרוצה לאכול שזה בדכ פעם אחת בלילה מרגישה מוזר לא לישון איתם אבל מצד שני רק ככה היא ישנה טוב מוכר למישהי?

35+1 מנסה בכל כוחי לא להיות עייפה אבל זה לא הולך אני מרגישה גמורה כמו בשליש הראשון

בנות אני לא יודעת מה לעשות אני מיואשת כבר.. לפני ההריון בחיים לא היה לי ריח מהטוטי אני מתקלחת 4 פעמים ביום ועדיין יש ריח מהטוטי כמו של דג מושט שטוח שנישאר כל הלילה בחוץ מה עושים??

מרגישה האמא הכי חרא בתבל בהריון מתקדם יחסית שבוע 17 לא מצליחה להפסיק לעשן ( סיגריות וירוק ) עם ילדה בת 4 ובעל שעובד מסביב לשעון מהרגע שהבת שלי נולדה ועוד חצי הריון שלה לפני אני בבית ולא עובדת עד היום ( עבדתי כמה חודשים פה ושם אבל לא רציף ) להיות בבית בחוסר מעש משגע אותי וגורם לי להיות עצבנית וקצרה 90 אחוז מהזמן והירוק זה המפלט שלי נכון אני נשמעת ילדותית וטיפשה ברמות אבל אני מחפשת כל דבר אחר ולא מוצאת משהו שאני מצליחה להחזיק בו ו״להחליף״ את ההרגל הזה בהרגל בריא יותר אחר המצב הכלכלי שלנו לא מאפשר להרשם לאימונים או משהו בתשלום שאפשר לעשות במהלך השבוע גם לא פסיכולוגית שאני יודעת שאני מאוד צריכה כדי לעבוד על התקפי זעם ותסכול אבל שוב הכל סובב סביב הכסף ועבודה אף אחד לא מקבל אותי בטח לא עכשיו אני מרגישה כלכך אשמה על ההריון הנוכחי , כלכך כפוית טובה שיש בנות שמחכות לזה שנים ואני מזלזלת בזה ! למה מגיע לי בכלל ? למה מגיע לעובר אמא כמוני ? אני מלקה את עצמי יום יום שעה שעה שאני מעשנת ואפילו לא הפחתתי או משהו , המשכתי כרגיל בשניהם אני לא זוכרת לקחת ויטמנים , חומצה פולית אני עשיתי את כל הבדיקות כמובן וברוך השם תודה להשם הכל תקין לגמרי פלוס פלוס אבל אני פשוט מרגישה רחמים ועצב על זה שלתינוק הזה הולך להיות אמא כמוני בעלי אבא מדהים מדהים מדהים לא מעשן לא שותה מעורב מאוד עושה הכל שיהיה לנו הכי טוב שאפשר ועובד קשה מאוד מאוד בימים ובלילות אני מפחדת להפסיק , אני מעשנת כבר עשור , לא זוכרת את עצמי ״סאחית״ בהריון של הבכורה הצלחתי להפסיק לגמרי הכל , ופה אני לא יודעת מה קורה לי ההריון הזה רצוי ומתוכנן ואני מרגישה כלכך כפוית טובה השם הביא לי את כל מה שביקשתי למה אני ממשיכה להתנהג ככה ? למה אני ממשיכה באותו טמטום ? אני צריכה עזרה ואני לא יודעת מאיפה להתחיל אני מרגישה שזה מאוחר מדי ודפקתי את העובר מבחינה פיזיולוגית ואני הולכת להענש על זה כשיבוא אני מתה מפחד ומתה מבושה אני מתחננת בלי לשפוט רק עצה ומילה טובה ואולי מישהי שחוותה דבר דומה והצליחה להתגבר על זה סליחה השם סליחה שאני כזאת תת רמה של אדם