הייתה לי לידה ארוכה וקשה מאוד לפני שבוע. ביקשתי לא להגיע לבקר ביום של הלידה, בעלי רשם לאבא שלי שאני במצב רגיש וממש מבקשת לנח ולא להגיע לבית חולים ושנשתחרר יום אחרי ונגיע אליהם וכבר נראה את כולם. קראתי רק לאמא שלי. אבא שלי פשוט הגיע תוך שעה ומצא את החדר שלנו דרך הקבלה. נכנס ואמר "באתי לראות את הנכדה שלי, לא אותך" ופשוט ישב בחדר שעות וגלל בטלפון בפייסבוק. אני עם שקית של קטטר מלאה בשתן ליד המיטה, אינפוזיה של אנטיביוטיקה וחיתול. אחיות נכנסות ויוצאות, אני צריכה ללכת להתקלח או לשטוף/לרסס למטה ולא מרגישה בנח לקום לידו. זה הרגיש אלים והיה לי יותר קשה רגשית מהחוייה הקשה בלידה. כתבתי לו אחר כך בהודעה ממש מכבדת כשעוד הייתי בבית חולים כתבתי כמה שפגע בי שהוא התעלם מהבקשה שלי במצב הכי פגיע שלי, הוא הגיב רק באימוג'י. אני כל כך הייתי צריכה שיקשיבו לצרכים וזה שהוא פשוט התעלם רק כי זה לא מה שמתאים לו פשוט לא עוזב אותי, כל כך היה לי קשה והוא שם פס. אפילו אם הוא היה מבקש לבוא אחרי או בודק מה מתאים לי הייתי מקבלת, אבל הוא פשוט שם פס על מה הבת שלו צריכה ומבקשת וחשב רק על מה שהוא רוצה. אני שבורה. אם יש לכן ביקורת כלפיי בבקשה תחסכו אותה ממני, אני ממש בכאב פיזי ונפשי עצומים, פגועה וצריכה תמיכה.