חודש וחצי אחרי לידה ראשונה. אני בחרטה עמוקה שהבאתי אותה.....חודש וחצי שאני מנסה להקל על בעלי כי הוא עובד קשה, עושה הכל עם התינוקת, הוא עוזר במסביב ב4 שעות שהוא נמצא בבית, אבל לא עוזר איתה פיזית..... ועכשיו הוא בא אליי בתלונות שאני כל הזמן עם פרצוף תחת (שזה לא נכון, אבל יש הרבה ימים קשוחים), ואני עושה אווירה לא נעימה בבית. ונשים אחרות (של חברים שלו) מתמודדות עם זה...ואני לא מצליחה להתמודד עם להיות אימא, וכנראה אני לא בנויה לזה ("בלי להעליב"...).... והוא לא מבין למה אני ככה....."זה לא בגלל הטיפול בילדה זה משהו אחר".....מה משו אחר??!! אהי 24/7 משועבדת ליצור שאני לא מבינה ואין לי תגובות ממנה חוץ מבכי וגראפס. קשה לי כל כך. ואני גם חולה....ומטפלת בילדה שכנראה תידבק ממני גם. קשוח לי. קשוח השעבוד. קשוח החיים שהיו ולא יחזרו....קשוח האחריות. קשוח