הגעתי בשבוע 38+5 עם סימפיוליזיס קשה ומצב נפשי לא טוב והחלטתי שהיום אני יולדת, ביקשתי זירוז, נתנו לי זירוז פרוסטין שזה ג׳ל בנרתיק שאמור לעשות צירים תוך 12 שעות קיבלתי ב12:30, ב14:30 התחילו צירים ב15:30 צירים אבל עדיין נסבלים ב16:30 בלתי נסבל יוצאת ונכנסת מהמקלחת ומבקשת אפידורל האחות אומרת לי חמודה את בפתיחה 1 איזה אפידורל ב17:17 אני אומרת לה כולי מזיעה שאין סיכוי שאני בפתיחה אחת תבדקי אותי היא לא רצתה התעקשתי בום פתיחה 4 את עולה לחדר לידה.. ביקשתי מרדים עד שהמרדים הגיע עוד חצי שעה, עד שחיבר לאפידורל ובנתיים הוא רק מדבר שטויות ב18:20 צועקת שיש לי קקי האחות אומרת זה לא קקי זה הראש תפתחי רגליים 3 לחיצות והוא היה בחוץ ספוילר: לא הספקתי אפידורל

שבוע 39 הגעתי עם דימומים שהתפתחו לצירים סדירים.. אחרי כמה שעות של המתנה הכניסו לחדר לידה אמרו שאני עם פתיחה 2 ואין מה למהר והתעקשו שאעשה זירוז כי התינוקת היתה קטנה מידי לא הסכמתי לעשות זירוז כי הרגשתי שזה הולך להתפתח מהר הגיעו לעשות לי אפידורל בפתיחה 3 והרגשתי שזה פשוט לא משפיע בין לבין בודקים אותי ורואים שאין התפתחות... אמרתי להם שאני מרגישה שאני יולדת וצחקו עלי אמרו שממש לא אני רק פתיחה 3 ואני אומרת להן אני יולדתתת אני לא צוחקת אני מרגישה שיוצא ממני משהו הן קראו ליולדת כזה בלי לחץ וגם היא נכנסה כאילו 'כן מה הלחץ ' היא מרימה את הסדין ורואה שכל הראש כבר בחוץ היא דפקה צרחה לעזרה יהיו עלי איזה 5 מילדות שצורחות עלי שהתינוקת במצוקה ואני לא מבינה מה קורה אני כאילו בהלם והאפידורל לא משפיע ואני אומרת להן רגע שניה שניה והן צורחות עלייייי תלחצי אין רגע אין שניה!!! לא הספקתי לעקל אפילו את מה שקורה והקטנטונת היתה כבר בחוץ ❤️