הריון בסיכון: האם יישלחו אותי לבדיקת 100?

זה יושב לי ממש על הלב... אולי אם אפרוק פה לא אצטרך להיות כל רגע עצבנית ולהגיד לבעלי, כי לא באלי שירגיש רע.... המשפחה של בעלי נותנים הרגשה שהם הכי משפחתיים הולכים לכל אירוע ברמה של הכל גם אם זה יהיה בריתה / אזכרה של הבן של הדודה של הסבתא רבא גם אפילו הולכים לבקר בבית חולים בנות דודות וכאלו ממש רחוקים... אני ילדתי הייתי מאושפזת שבוע בבית חולים, ילדה ראשונה ואף אחד מהמשפחה שלהם לא בא😥אפילו חמותי לא באה.... אבל הכי כואב לי זה על בעלי שכל כך התלהב והתקשר אליהם ושאל אותם מתי באים ואמרו לו שלא שלחוץ להם ולא יכולים ... ילדתי בשבת בבוקר יכלו לבוא, מוצאש, ראשון, שני היה יום הולדת לאח של בעלי שחפרו עליו ממש כאילו זה חתונה ושלישי ורביעי יכלו לבוא ולא באו.... ועד עכשיו כואב לי כי לא רק שלא באו לבית חולים גם אחר כך לבקר בבית לא באו אפילו סבא וסבתא שלי, דודים הגיעו לפני המשפחה של בעלי(שאני אומרת המשפחה של בעלי זה חמותי ואחים שלו) ומה שגרם לי לבכות זה שכשסבא וסבתא שלי הגיעו בעלי נכנס לחדר ואמר לי מתי המשפחה שלי יבואו, הם לא רוצים לבוא?? ובעלי אחד שלא מדבר הרבה ושומר את הרגשות ... התקשרתי לאחותו שבוע וחצי אחרי אמרתי לה מה אתם לא רוצים לבוא?? אומרת לי רצינו להגיע בשני אבל לא מסתדר אז נראה מתי .. אמרתי לה את רצינית?? סבא וסבתא שלי הגיעו, דודים אביתר ממש נפגע שאתם לא באים אמרה לי אה אם ככה אז נבוא מחר... כאילו עושים לי טובה ... אני עד עכשיו פגועה מאד מאד כי הייתי בבית חולים רוב הזמן לבד... הבית חולים במרחק של שעה בערך מהבית של ההורים שלי אז ההורים שלי הגיעו כמעט כל יום וגם בשבת שילדתי הגיעו מיום שישי היו איתי שבת, חוץ מההורים שלי ו2 חברות שלי אף אחד לא בא לבקר.... כל כך כואב לי עד עכשיו כבר ברוך השם 4 חודשים שאני אחרי וכואב לי בלב שלא אוהבים אותי ואת בעלי ולא מעריכים אותנו... אנחנו הגענו כל פעם לבית חולים שאחותו ילדה, אח שלו... והם כלום.... אם לא הייתי מדברת מתי היו באים??? סליחה על החפירה ... הייתי חייבת לרשום הכל כדי לפרוק כואב לי בלב☹️