בספטמבר הקטן שלי נכנס למעון. קשה לי עם המחשבה הזאת, למרות שהמנהלת עושה עליי רושם-הבכור שלי שם ואני סך הכל דיי מרוצה מהחום ואהבה שהוא מקבל שם (יש דברים שהייתי משנה אבל כנראה שאין מושלם) כל המטפלות צעירות, חביבות ומחזיקות מעמד אז מבחינתי זה אומר משהו על המקום, על ההתנהלות. עצוב להגיד אבל מבחינתי העיקר שלא יפגעו בהם זה הפך לראש סדר העדיפויות שלי. אם לא יאכלו, או לא ישנו יפריע לי, יעצבן אותי אבל מבחינתי הביטחון שלהם במקום הראשון. אני רק חושבת על הרגע שאשים אותי ועולות לי דמעות. לא יכולה להישאר איתו בבית מבחינה כלכלית ואפילו יותר מבחינה נפשית אני מרגישה שאני חייבת לצאת לדבר עם אנשים.. את הבכור לי הכנסתי בהתחלה למטפלת עם עוד חמישה תינוקות ורק בגיל שנה למעון. הקטן ייכנס בגיל 7 חודשים למעון מה עזר לכן ברגע הזה שהכנסתם למסגרת? אולי תצליחו לעודד אותי קצת..

בנות שהיו עם סכרת הריון תמיד מולידים אותן בשבוע 38 ?? כי הרופא שלי אמר לי שיולידו אותי לפני שבוע 39

אוף בנות פליז תרגיעו אותי אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות בשבוע 19+4 מאובחנת עם שליית פתח 2 מקומות של המטומה ומרכיב של היפרדות שלייה מרגישה שכל דבר בהריון הזה כבר לא תקין אני מרגישה פשוט אבודה. אמרו לי לא לצום בכיפור בכלל ובאמת לא צמתי למרות שזה היה לי ממש קשוח ובכל זאת משלשום בבוקר יש לי תחושות ממש כמו של צירים התכווציות שבאות והולכות אתמול זה כבר ניהיה כואב יותר היום זה קצת נרגע אבל עדין קיים ממש מפחדת ללכת לבדיקה במיון מה אתם חושבות שכדאי לעשות??